שונאת אותם. שונאת את כולם.
שנאה ומשטמה חונקים את גרוני ומרעילים את נשמתי, אני עוד אתנקם
בכם, בכולכם, זאת אחת מההבטחות שלי.
האדמה תבקע לשתיים וכל האנשים יצנחו לתוך תהום הנשייה, איש לא
יזכור אותם, פשוט כי לא ישארו אנשים חיים לזכור אותם.
הם יצעקו בשמי כאשר יגלו שאני היא העומדת שם, מלמעלה, וצוחקת
עליהם, על כולם, עורם יתלש ויקרע ובשרם יימס מלהט החשיכה, ואז
כשאיבריהם הפנימיים יהפכו לשלוליות נוראות, עצמותיהם יהיו אבקה
דקה ויתערבבו זה בזה וישקע לתוך האש המאכלת.
ואני אעמוד שם ואצחק, אצחק על בכיים ואצחק עליהם.
ואני אמשיך לצחוק גם כאשר ליבי יהפוך לגוש מפוחם וכעת לא אצטרך
לחוש כל רגשות סבל, אובדן וייאוש ואף לא צער או שמחה ואהבה -
כעת לא אאלץ לסבול מעוצמתם.
ואמשיך לצחוק גם כאשר ידו של השטן תהיה על כתפי השמאלית וידה
של לילית על כתפי הימנית.
ואז אני אהרוג את כולם - השטן, לילית וכל השדים שלהם, את כולם
ארצח במו ידיי עד אשר לא ישאר יצור חיי מלבדי ואני אהיה לבדי
סוף סוף הגשמתי את ייעודי, סוף סוף לבד בעולם.
עכשיו אוכל לעשות מה שכל חיי רציתי לעשות.
לשיר את השיר לשלום בלי שאיש יעיר לי.