ראשו של אכרם טבול בדם בתוך שולחן השש בש, עיניו קרועות ובמצחו
פעור חור. כן, הוא עשה את הטעות, הטעות האחרונה. ג'ורג' התבונן
ועיניו מזוגגות. אכרם נראה רגוע , נח בשלווה סטואית מטומטמת.
נח עם הנצחון בעיניו.  

 1 ו...2 הקומבינה הנמוכה ביותר. המספר המנצח. מספר המוות.
אכרם רואה את הקוביות מתיצבות על 1 ו..2 וצחוק מטורף התגלגל
מפיו, הוא לא יכול היה לעצור בעצמו, הצחוק התגלגל עד לקו האדום
של ג'ורג'. ערבי משוגע כזה. לא סתם ערבי משוגע, ערבי  ג'ינג'י
משוגע. במוחו של ג'ורג' התהפך השלטון.

שלוש שעות קודם לכן, ג'ורג' יושב במרפסתו המצ'וקמקת וצופה
לרחוב קוז'ידלו העייף מתרוקן מפועליו. מרפרף בעיתון מאתמול
ומגרד בביצים .שום דבר יוצא דופן עבור שעת אחר צהריים מתקדמת.
מתנדנד לו על כסא הנדנדה  עם עתון הספורט ביד וחוכך בדעתו אם
לשבור את הפיצוצים בראש עם עראק או עם אוזו. הראש, הראש,
מתפוצץ הראש.

עליזה מחדר מדרגות של קוז'ידלו 3 גוררת אחריה את מחסן הזבל
שלה בתוך לול עץ ישן על גלגלים. עמוס ושיקו מעמיסים שתי ספות
מהחנות רהיטים של עמוס על הטרנזיט הישנה של שיקו. חבורה של
מעונבים ומחוייכים יוצאים מבית קפה מודרני וחולפים על פני נמלת
הזבל השחורה ולול העץ שלה. רבי יצחק עומד ומתבונן בו כבר כמה
דקות, ג'ורג' רואה אותו ושואל  אותו מה נשמע מרחוק, רבי יצחק
מחייך והולך לא לפני שמזמין אותו לביקור בשישבת שיספוג קצת
אהבת אמת משל אלוקים.

מרחוק רואה את אכרם מתקדם באיטיות, מדליק סיגריה, מקמט את
הקופסא וזורק הצידה. אכרם קולט אותו בזווית של העין אבל כאילו
לא רואה. גם ג'ורג' מעדיף כאילו לא לראות.מתחת לבית כבר אי
אפשר להתעלם.

"אהלן ג'ורג'י"

ג'ורג'  לא עונה, הוא רק מסתכל ואז  בניגוד לתרחיש ההגיוני הוא
זורק לאכרם שיקפוץ לאיזה קפה, ושיביא קצת בורקס אם אמא שלא לא
שרמוטה. אכרם צוחק ונכנס למאפיה.
ג'ורג' עובר לסלון העלוב שלו ומנסה להפיח סדר בזריזות.

כמה דקות ואכרם דופק בדלת, נכנס עם שקית  בורקס וקופסא של
לבנה. חיוכו חושף שיניים רקובות והבל הפה המסריח שלו משתלב טוב
עם ריח הסיגריות המחניק שבאוויר החדר.
ג'ורג' לוחץ לאכרם את היד והולך להכין קפה,

"חוואוויג', בסדר?"

" תפדל יא ג'ורג'י,
אתה בעל בית"

אכרם מתיישב על הכורסא הקרועה ומשחק עם המצית שעל השולחן,
וסוקר בעיניו את החדר, קירות לבנים מתקלפים, רדיו טרנזיסטור
מאלה שלא רואים יותר ועתונים צהובים בכל פינה.  תמונה ישנה של
מרגלית צדה את עינו. בתמונה היה גם ג'ורג', שניהם מחובקים.

ג'ורג' נכנס עם הקפה וקולט את אכרם על חם.  מבטו עובר לתמונה
והוא מצטמרר. הוא מסתכל באכרם . "האשה הכי יפה באשדוד, אתה
שומע ?  הכי יפה, כל מי שהיה לו עיניים  בשכונה רצה להתחתן
איתה ומכולם היא בחרה בי."

ג'ורג' מתחיל לצחוק מעצמו מהזכרונות שצפים בו ומהמבט המטומטם
של הערבי. אכרם מסתכל בג'ורג'  ורואה את המלכודת באישון הימני,
נותן שלוק בקפה ומברך את ג'ורג' על הקפה הסבבה.

מחפש יציאה.

ג'ורג' מוציא מהכיס את קופסאת המלבורו האחרונה שלו ומציע
סיגריה.

"שמעתי שהעלו את התוצרת חוץ, אם תתן לי כסף אני דואג לך לכמה
פאקטים במחיר קודם".

ג'ורג' מסתכל כשהוא מוציא מהגרב נייר כסף מלופף. הוא שם על
השולחן  "חשיש אורגינל, מייד אין עזה, בשבילך ..מתנה"

בתוך פחות מדקה הוא מגיש ג'וינט תותח לג'ורג'.

אחרי כמה סחיבות נזכר ג'ורג' שהרבה זמן לא עישן שאכטה ובאמת
הגיע הזמן, כשהיה לו כסף היה נוסע לקלקיליה ומתארגן כל שבועיים
על אצבע, עשרים שנה כבר הוא לא מחמיץ יום.

"אז מה המצב אחי ?"

עיניו של ג'ורג' נדלקות ואש קטנה מתחילה לבעור.מה פתאום הערבי
דוחף את האף לתוך התחת שלו.
"אכרם! "

"מה אחי? ג'ורג'י,
מה? מה? מה?"

אכרם קצת נבהל. "צא
לי מהתחת, ב'נת?"

אכרם מתחמק משטח האש .
"עזבתי ג'ורג'י עזבתי ,רק בלי עצבנות."

הם יושבים שותקים. המגולגלת עוברת מיד ליד שניהם בשתיקה.

"זה מיקו שמספר לכל השכונה אהה? "

"מיקו בחור טוב ג'ורג'י הוא דואג לך."

"איזה דואג אינעל ראבק... "

אכרם בוחן את ג'ורג'  מנסה לנחש אם זו נקודת הרתיחה או שצפויים
עוד שיאים. חשש מתגנב לליבו הג'ינג'י שטוב לא ייצא לו מהביקור
הזה, לא משחקים בכבוד של יהודי ובטח לא כשאתה פועל ערבי
מהמכולת של ששון. המחשבות של ג'ורג' כמו יער בתוך קרחת היער.
אם הערבי יודע בטח כל השכונה כבר יודעת, כבודו של ג'ורג' נרמס
במדרכות קוז'ידלו.

ג'ורג' מובטל כבר יותר מחצי שנה, מאז פוטר מהשפציה של קדוש
בקיצוצים בדיוק לפני החגים. אומנם הרוויח שכר מינימום אבל
לפחות היה הכבוד בלעבוד. היום הוא גבר ששותה עארק מהארנק של
אישתו וזו בושה, בושה גדולה בקוז'ידלו להיות ככה. גם אכרם יודע
את זה.

"הילד שלך אחלה סבבה אתה יודע.."

ג'ורג' לא עונה חושב על הילד אחלה סבבה שלו, איזה אחלה סבבה,
ילד כזה  מחורבן יש שלו שמסתלבט עליו כאילו הוא סתם אידיוט שגר
פה במקרה ולא אבא שלו, עושה עליו צחוקים עם החברים שלו מהכיתה.
הטלפון מצלצל בזמן מחשבותיו הטרוטות.

"אהלן כפרה... אני יושב בבית... מה?... מפוצץ לי המוח
מאתמול... זה לא נכון... לא נכון מאמאמל'ה... לא כל  יום יש לי
כאב ראש... מה פתאום... מחר אני הולך... מחר... נו בחיאת
עיניים שלי... מחר... כן כן מחר... בעיניים של הבאבא... הלו
מרגלית... הלו הלו..."

אכרם שוקד על מגולגלת שניה ומתנהג כאילו לא הבחין או הקשיב
לשיחה. ג'ורג' עוטה חיוך מאולץ ולמראה חיוכו הרקוב של אכרם
ממהר להסירו. ראשו של ג'ורג' מרחף בעננה מעל אכרם וחושב על
מרגלית, אוהב את הבת זונה הזאת, אבל לא ככה כשהיא משגעת לו את
המוח, לא יכול לעמוד בהתגרויות האלה.

אני במצב נפשי מחורבן גם ככה, חושב, לא צריך את המזדיינת הזאת
על הראש. צודקת ולא צודקת, חרטאבונה.

נקטעו מחשבותיו, שוב לאכרם. זה רואה סערה מתבשלת ומריח צרות.

"יש לך אשה אחלה, ילד אחלה, המצב כרגע לא כל כך טוב אבל, הכל
מן האלוהים שלנו, יום נענע יום חרבנה, ככה מן אללה... אתה יודע
לא?"

ג'ורג' מחפש סיגריה בכיסים.
"עזוב יא באבה הנה בומבולה."

מושיט לג'ורג' ג'וינט תותח 2. ג'ורג' לוקח ובקצות אצבעותיו
מרגיש את העצבים רוטטים. הוא מתוח ולחוץ. המוח מתפוצץ לו. הוא
פותח את שולחן השש בש ומסדר. אכרם יודע שהגיעו הצרות.

"משחק?!!"  אומר פוקד ג'ורג' ודופק מבט בו חודר עצמות.

"עזוב."

"מה קרה מאנייק?  נהיית פחדנית?"

אכרם שותק דקה ואז אומר.

"יודע מה ג'ורג', החלטתי לוותר על החוב מהשיפודים."

"מה פתאום?"

"בגלל הכנסת האורחים היפה שלך והקפה  הבן זונה, מה איכפת לך,
אני אוהב אותך וזהו."

ג'ורג' לא מצליח לעכל את הדברים. עליונותו על אכרם תוכרע במשחק
לא בדיבורים.

"לא צריך נדבות, מה פתאום אתה עושה לי מחיקת חובות, אין דבר
כזה, שב  ושחק."

אכרם מתחיל להבין איפה נתקע ג'ורג' ומחייך לעצמו, מקווה שהכל
תחת שליטה. אין לו ברירה, אבל להפסיד כן יש לו ברירה ואת זה
הוא לא חייב לחלוק עם ג'ורג'.

המשחק מתחיל בכמה דאבלים של ג'ורג' שמביאים אותו ליתרון. ככל
שמתקדם המשחק מצמצם אכרם את הפער, המספרים פשוט היטיבו איתו,
ג'ורג' שאיבד את יתרונו נראה זועף וכועס, המשחק מגיע לשלב
הסופי הזריקה האחרונה של ג'ורג' תכריע.

כל קומבינציה נסבלת מלבד...לא, זה לא יכול להיות . ג'ורג' בטוח
בעצמו למרות ש... לא, לא יכול להיות.
הוא זרק את הקוביות, הם נעצרו.

אכרם התחיל לצחוק, זה לא היה צחוק זו היתה רעידת אדמה, רעידת
אדמה הראשונה ברחוב קוז'ידלו. ג'ורג' לא מאמין ממוסמר למקומו.
אכרם ממשיך, ג'ורג' מרים פטיש מהריצפה ודופק פעם אחת.