אני יודעת שיש בינינו משהו מיוחד.
הוא לא סתם נישק אותי, לא מתוך תאווה לבשר, לא סתם עוד אחת.

עברו חודשיים בערך ואז היא חזרה!
היא הייתה שם לפניי...היה לה את הזמן שלה - אז מה היא בכל זאת
עושה כאן? מנסה לנקום? לגנוב? או סתם נהנת מהעובדה שהיא
מדהימה?

דיברתי עם עצמי והבנתי שכשאני חושבת על זה, אולי "הדבר"
בינינו, אכן היה קטע זמני...אז לא כל כך כעסתי עליה, או על
עצמי.

מסיבה לא מובנת - כעסתי עליו!

אני שונאת אותו - רציתי לצעוק לעולם, אבל היחיד שבאמת שמע היה
הידיד הכי טוב שלי. ואני הולכת לישון, וחושבת על זה...
זה מצחיק אותי! זה באמת מצחיק אותי!

קרני שמש עוקצות אותי לאחר מספר שעות שינה.
כניראה שהגיע הבוקר. אני מתעוררת למציאות שלפני 10 שעות ניראתה
לי מבדרת, ושוב-

מסיבה לא מובנת

היא הפכה להיות מגעילה, בכלל לא הצחיקה אותי, אפילו חשבתי
להזיל דמעה...אבל היא פשוט לא רצתה לצאת. יכול להיות שהדמעה
נסתה להוכיח לי משהו?

והחיים ממשיכים,ועבר עוד חודש-כבר סלחתי לו,אני אפילו לא בטוחה
שהוא קיבל אותה בחזרה. יכול להיות שאני אוהבת להרגיש
פגועה,בודדה,לא רצויה?מחשבה מגוחכת...

ואני מחפשת ובודקת, האם קיים משהו שיכול להרחיק אותו מראשי?
ממחשבותיי? ואני תוהה...יכול להיות שקיים משהו שיכול להרחיק
אותו מליבי? הייתי רוצה לעקור אותו, להרפות את ידיו שאוחזות
בחוזקה.

ומסיבה לא מובנת...אני מתחילה לבכות...

יכול להיות בעצםשהסיבה מובנת? ואפילו מאד?
אני לא רוצה להגיד את זה! גם לא לעצמי...
לא, אני לא-

אוהבת אותך!