לכל אחד יש צלקות
יש צלקות שנאה, כאב, כעס, עצב, שתיקה...
יש צלקות מחברים
יש צלקות מאוהבים
יש צלקות מהורים

ואתה, אתה מסתיר אותן מכולם...
כדי שאף אחד לא יראה ששוב נשברת...
אתה מסתיר אותן עם הרבה חיוך ושמחה
אתה מסתיר אותן עם שתייה מפעם לפעם...
כי ה נמצאות שם בלב... מתחת לכל הבגדים שלך

אתה מסתיר אותן מהחברים
מהמשפחה
מאלוהים
מעצמך.

תמיד אומר "לא נורא, חפיף זה יעבור..."
אבל הלב שלך כבר קרוע הוא קרוע לחתיכות קטנות...
כמו ציור שלא הלך טוב...

מתי תלמד לא להבליג?
מתי תלמד לעמוד על שלך?
ואז אולי להבריא טיפה את הפצעים...

אתה לא תלמד
כי אתה פחדן
וחבל שאתה יודע את זה!