אני יושב על הבאר יחד עם לב. לב בראון היא בחורה טובה. אני
מכיר אותה כבר הרבה זמן, אבל אנחנו יוצאים יחד רק בשנה וחצי
האחרונות. יום אחד איזה בארמן הכיר לי אותה ומאז אנחנו ביחד.
אמנם יש לה שם רוסי, אפילו היה פעם איזה שוער רוסי מפורסם
שקראו לו לב, אבל אני יודע שהיא בלגית. הצצתי לה פעם בתווית.
לב בראון לא יודעת שיש לי קטע גם עם אחותה. הן שתיהן מאד
דומות, רק שאחותה בלונדינית. בגלל זה אני נוהג לכנות אותה לב
בלונד. היא גם טיפה יותר חזקה מאחותה.

הכרתי את לב קצת אחרי שהיחסים ביני לבין עדנה טובורג עלו על
שרטון. זה היה באיזו מסיבה בשרון, כשמישהו דילל אותה, ובסופו
של אותו ערב מצאתי את עצמי יחד עם שתי תיירות בשם ג'ין וטוניק.
גם ג'וני, לפני שהלך משם, הסתובב ליד הבאר ושפך שם הרבה לכלוך
על עדנה טובורג ואחיה הגדול, קרל סברג.

למעשה, כבר כשנסעתי לארה"ב אחרי הצבא החל המשבר ביני לבין עדנה
טובורג. הכלבה הזאת לא הראתה את עצמה כל אותו זמן, ואפילו לא
טילפנה. כדי לפצות על החסר הייתי מסתובב עם מקומיות כאלה
ואחרות כמו סם אדמס ואבן מתגלגלת. אז גם התחיל הפלירט עם רונה
קו. אל תגידו לי שאתם לא מכירים אותה, אין אחד שלא שמע עליה.
זו הכוסית הזאת שכל הזמן מסתובבת עם הלימון בפה. לפעמים, ברגעי
יאוש קשים הייתי מסתובב עם טיפוס עלוב וריקני בשם באד.

ואז רונה קו השרמוטה הזאת גררה אותי להרפתקה בארץ הולדתה,
מכסיקו. שם פתאום היא הוציאה את הלימון מהפה והתוודתה שזו סתם
פרובוקציה שהיא עושה כדי להכיר אנשים כמוני. כל כך התעצבנתי
עליה, שהתחלתי לעשות לה דווקא ולהסתובב עם החברות המטומטמות
שלה, סול ודוסה קיס. הן היו כה טיפשות וזולות, שאין בכלל טעם
לספר על מה שעשיתי איתן. ואז, אי שם בין גוודלחרה לפוורטו
ויירטה תפסה אותי טקילה מזרחי הפסיכית הזאת. היא שיגעה אותי
לגמרי כמה לילות עד שכבר נגמר לי האוויר והתחלתי להקיא ממנה,
מה שגרם לי לבסוף לסיים את הסיפור איתה. כבר ראיתי מה היא עשתה
לאסי דיין.
אחרי הסיפור הזה חזרתי אל סול ודוסה קיס. אפילו רונה קו נראתה
בסדר אחרי הטירוף עם טקילה מזרחי. אולם יותר מכל אני זוכר את
הדוגמנית השחרחורת שפגשתי ביוקטן, ואת השבועיים הנהדרים
שהעברנו יחדיו.

מה שהכי אהבתי אצל כל אלו בחו"ל. זה שהיה הרבה יותר קל להשיג
אותן, בהשוואה לאלו שבארץ. בישראל כל אחת כזאת תופסת תחת
ומשחקת אותה יוקרתית וקשה להשגה. אם תפסת יותר משתיים במהלך
הערב זו כבר חתיכת הוצאה, ואני בכלל לא מדבר על צפוניות כמו
הדרומית הנוחה, או רוסיה לבנה, ששואבות לך את הכיס.
אני באמת לא יודע מאיפה כל הפוזה הזאת שלהן התחילה. אולי בגלל
התמימות הישראלית של פעם. פעם עוד היינו כל כך נאיבים שאפילו
היינו מסוגלים לקוות שהתימניה מהשכונה עם הקעקוע של הנשר היא
הדבר הכי רחוק שאפשר להגיע אליו. היינו אוספים אותה על
האופניים מהמכלת של בנצי ולוקחים אותה לפארק. כל אחד היה טועם
ממנה בתורו ואח"כ היינו מחזירים אותה לבנצי, בשביל הפקדון.
בסוף הגיע שלב ההתפכחות, כשהבנו שאין לה בכלל אפקט, ומאז אפילו
לבנצי לא התקרבנו. אני עדיין נתקל בה פה ושם בעל האש או במקרר
של איזה חבר תפרן.
אח"כ ניסו לשכנע אותנו שהבחורה הכי שווה בעולם היא מכבי
מעירוני ה'. לא רק שמכבי זה השם הכי דפוק לבחורה ששמעתי בחיים,
היא גם התגלתה כדי מעפנית בלשון המעטה. כל מי שיצא איתה פעם
בחיים שלו יודע את זה. גם אני. גם כן כונפה.

לאט לאט התחלנו לגלות כאלו שהן קצת יותר משובחות, כמו למשל הבת
דודה של מכבי, כוכבה זהבי. סימפטית, עדינה, אך עם זאת גם שובבה
לא קטנה. מאז היו לי די הרבה, אני לא זוכר את כולן. המבחר כל
כך גדול שקל להתבלבל בין כולן. סטלה היתה בסדר, אבל בסוף זה לא
הסתדר. גם אנה גינס מהשופטים היתה על הכיפאק,למרות שאנחנו רק
ידידים. אני עדיין יוצא איתה ועם מרפי בראון אחת לכמה זמן.
אחלה בחורות האיריות.



אבל כמו אצל כל בן-אדם בוגר, נראה שהגיע הזמן להתמסד. אחרי
הכל, כמה אפשר להתהולל ולהתבסם, ולחיות חיים ללא מחויבות. אולי
הגיע הזמן שבו אני אכנס לבאר ולא אצטרך להביט בתפריט. לב בראון
כבר רמזה לי לא פעם שהיא בונה עלי. מצד שני גם לב בלונד מחכה
ליום שבו אני אציע את ההצעה הגדולה.

האם אני מסוגל? זו השאלה.

אך התשובה מבוששת לבוא, ואני ממשיך לרקוד על שתי החתונות. עד
מתי ההונאה תמשך, איני יודע. דבר אחד ברור לי, והוא שגבר
מסתורי נכנס לחיי מדי פעם ופעם, ומעורר בי יצרים שמעולם לא
ידעתי שהיו קיימים בי. הוא איטלקי, הוא אלגנטי, הוא משכר.
קוראים לו מר לו.