מקפצים הסכינים ורצים הגרזנים.
בריצה הצלחות
מהסבתא רות בורחות.

ובורח גם האת
בשדה כבר לא עובד.

העיזה בתדהמה
ובפחד: "איך ומה".

מקפצים המזלגות ממהרים,
בשדות ובגינות ובהרים.
ובורחים מסבתא רות המגהצים.
"היי, עיצרו!" צועקת רות, אך הם רצים.

והסיר כשהוא קופץ
- "היי!" צורח למגהץ.
- "רץ אני וממהר,
אל הסבתא לא חוזר!"

והרי רץ הקומקום והפינג'אן,
מאחורה התנור והקנקן.

הכוסות מאחוריהם,
דזין לה לה דזין לה לה.
הם בורחים ממדפיהם,
דזין לה לה דזין לה לה.

הם בתחתיות נתקלים דזין דזין,
ולחתיכות נשברים דזין דזין.
רץ ומצלצל המחבט דזין דזין,
הנה מההר הוא ירד דזין דזין.

אחריו הבקבוקים,
מהסבתא הם בורחים.
הספלים, הכפיות,
נתקלים בתחתיות.

השולחן נפל מהחלון,
וקרע עליו את הוילון.

על גבו התיישב
המיחם. הוא רוכב,
וצועק לחבריו
"תינצלו ידידיי, תברחו מכאן!"

הוא תקע בארובה
"בו בו בו" ו"בה בה בה"

רות הסבתא ממהרת,
אחריהם היא דוהרת.
"היי! לאן אתם, לאן?!
לא ברור לי, לא מובן!"

וענתה לה הצלחת
- "מביתך אני בורחת."
וענו הכפיות
- "בביתך רק בעיות."

ועל רות הבקבוקים
צוחקים וצוחקים.
הספלים בתדהמה
- "לביתך ללכת?! מה?!"
חתוליה השחורים
להשיב ממהרים
את כליה הבורחים, -
הספלים, הבקבוקים.

צלחות שלי חיזרו!
אל הסבתא מהרו!
היי טיפשות לאן בורחות כולכן?!
אנוכי הרי אתפוס אתכן!
תיחנקו, בחוץ נורא יבש וחם!
לנהר תיפלו ואז תטבענה שם!
אל תלכנה, תחכהנה,
תחזורנה לביתי!

אך בורחות צלחותיה,
לא תופסות אותן ידיה!
- "שיהיה זה כדברך,
אך אלייך לא נלך!"

ציפורים וגוזליהם
בשמיים מעליהם.
שאלו את כולם
- "מהיכן אתם, לאן?"

וענו להם - "אנחנו
מהסבתא רות ברחנו.
היא אותנו לא כיבדה,
וכעונש היא איבדה
את כולנו. לא נתנו
ללכלך, לשבור אותנו."

- "צ'יק צ'יק צ'יק, צ'יק צ'יק צ'יק,
לא כיבדה אתכם מספיק."

- "כן" - אמרו הצלחות
"איך אפשר אצלה לחיות?!
תסתכלו, שבורים אנחנו.
ותראו איך התלכלכנו!
תסתכלו על הצלחת,
היא ממש צריכה מקלחת!
תסתכלי על המחבת,
הוא שבור ומזופת.

ולכן, לכן אנחנו
כמו ממכשפה ברחנו!
בשדות ובהרים
וביערות עוברים.
ואל רות המלוכלכת
לא נשוב יותר!

ורצים וקופצים הם ביער.
תוך החושך רצים, תוך הסער.
ורות נשארה לבדה.
את כל רכושה היא איבדה.

עם הקומקום (מסכנה)
תה היא הייתה מכינה.
הייתה מבשלת, אך
ממנה הסיר ברח.
הלכה התחתית, הצלחת
רק אף חיפושית לא בורחת.
צרה לה צרה לה,
רע לה!

הכלים מתקדמים, מתקדמים,
בביצות, בשדות, בימים.

אמר למגהץ הקומקום
- "אין כוח אפילו לקום!"

ובכתה הצלחת
- "לא, אינני בורחת!"

ובכה התנור
- "אני מלוכלך ושבור!"

- "תראו" - צעקה התחתית
"מי שם מאחורה מביט?"

רואים: מאחורה הסבתא הולכת
ובאיטיות על הקרקע דורכת.

אך מה אך מה זה איתה?!
לסבתא טובה היא הייתה!
ומאחורי הכלים
אומרת כאלה מלים:

"מסכנים ויתומים, תחזרו!
אל הסבתא לחזור מהרו!
תחזרו אליי הביתה כבר היום,
ואשטוף אתכם במיים וסבון.
אנקה אתכם ספלים ותחתיות
ואבריק אתכם כפים וכפיות.
שוב תבריקו כמו נורה,
כמו השמש הברורה.
את הג'וקים אטאטא ולא יהיו יותר,
את ריצפת הבית אשטוף ולא יחיו יותר.

ואמרו כליה:
- "נרחם עליה!".

התנור אמר לה:
- "מסכנה כה מר לה!".

התחתית אמרה לה
- "מסכנה, כה רע לה!".

ואמר המקרר:
- "לביתך אני עובר."

כל היום היא את כליה
רחצה בחריצות.
הכלים ריחמו עליה,
ורקדו בעליצות.
הוי כלים שלי עכשיו כבר
לא תהיו מלוכלכים.
הוי כלים שלי עכשיו כבר
לא תראו יותר שפכים.
מאושרת היא הסבתא,
למיחם צועקת "שבת!"
הכלים שלה אומרים:
- "לכבודך כוסית נרים."

צילצלו כליה, עפו
והיישר לתנורה.
- "כמה טוב לי" - רות אמרה
ויהיו עכשיו לסבתא
גם עוגות גם עוגיות.

ושמח המטאטא וטיטא
וליכלוך הוא לא השאיר בביתה.
מעכשיו כבר לא יהיו לה חרקים בבית.

ושמחו תחתיותיה
דזין לה לה דזין לה לה.
ורוקדות צלחותיה
דזין לה לה דזין לה לה.

על כיסא לבן יפה מאוד
המיחם על מפיות יפות
תה מכין לרות,
שמח ולהוט.
מסתכל על הסבתא, סולח לה.
הוא אומר לה: :סבתא לך
כמובן אני אסלח.
תתכבדי, תה תשתי, סבתא רות'לה.