האקדח היה ביד שלי.
בכלל לא שמעתי את הירייה.
הייתי בטוח שזה לא ירה. אבל שראית אותו מתמוטט מולי עם חור
בבטן הבנתי שזה ירה. אני לא חושב שפחדתי, זה היה יותר הרגשה של
התרוממות.
ראיתי את המבט שלו בעניים המבט האחרון שלו. הוא גם לא הבין
בהתחלה שהוא נורה.
"ירתה בי שמוק דפוק למה זה היה טוב?"
ואז הוא פשוט התיישב על הכורסה בסלון שלי.

אולי כדאי שאני אחזור אל איך הכול התחיל.
אני עומרי. וזה חבר שלי תומר. בעצם היה חבר שלי עכשיו הוא מת.
שנינו לומדים במגמת קולנוע במכללה אי שם בדרום וגם שכנים.
שנינו השכרנו דירה באותו קיבוץ. הוא באמת היה חבר טוב ממש
התחלקנו בהכול, הטעות הייתה שהתחלקנו קצת יותר מידי. בכיתה
שלנו הייתה בחורה יפיפה שקוראים לה אפרת . אפרת היא ילדה
מדהימה ממש יפה, רזה קצת לטעמי אבל עדיין ילדה יפה. ואני ישר
התאהבתי בה.
עבדנו יחד על כמה סרטים ולמדנו קצת יחד לכמה מבחנים, והעניינים
התגלגלו בינינו עד שהתחלנו גם עם קטע פיזי. ומה אני יגיד לכם,
היה מדהים.  אני בדרך כלל אוהב בנות מלאות אבל הדברים שאפשר
לעשות עם בנות קלות במיוחד הוא אחר לגמרי. בכול אופן אנחנו
נהנו לנו ואני לאט לאט התחלתי ממש להתאהב ממש.  ותומר בינתיים,
לא היה משהו מיוחד והוא בכול זאת החבר הכי טוב שלי. קצת ריחמתי
עליו בוא אני יספר לכם קצת על תומר גם. תומר הוא בחור גבוה,
אינטליגנט ונחמד. אבל מה לעשות, אין לו יותר מידי ביטחון. הוא
עובד כברמן באיזה מועדון קטן בדרום, ועדיין הוא לא מצליח להשיג
כלום! הייתם מאמינים, ברמן שלא מצליח להשיג זיון?
בכול אופן, באתי עליו ביציאה - תגיד אתה רוצה להצטרף אלי ואל
אפרת?  הוא התחיל לגמם גם "לא אני לא יודע, לא." אני הבנתי
שהוא מתבייש. אז אחרי קצת שכנועים והרגעות אמרתי לו שלא ידאג.
אחרי שבוע ויומיים בדיוק שלושתנו היינו בדירה של אפרת כי לה יש
את המיטה הכי גדולה. התחלנו להשתעשע לנו. תומר כנראה היה ממש
לחוץ ואיך שהוא ניכנס אליה הוא גמר. כמובן שלושתנו התבאסנו אני
נשארתי עם אפרת והמשכנו בשלנו. תומר נסע הביתה.
איך שתומר יצא מה דלת אפרת אומרת לי "עומרי אתה אוהב אותי?"
"כמובן אפרת," עניתי.  "אני אעשה הכול בשבילך."
"הכול?" היא שאלה.
"הכול," עניתי.
"אז תהרוג אותו," היא אמרה אני הייתי בשוק. היא ילדה טובה
אפילו קצת על גבול החנונית.
"מממ מממה?" גמגמתי.
"תהררווווג אותו מה לא ברור? זה רק עם אתה באמת אוהב אותי."
"מה להרוג אותו? עם מה? איך? מה את התחרפנת?"
"כול מי שגומר איך שהוא ניכנס אלי צריך למות, ואם אתה אוהב
אותי אתה תעשה את זה."
אני חושב שהיא צוחקת, היא קמה מהמיתה ערומה הולכת לארון שלה
חשבתי שהיא מתכונת להתלבש או משהוא אבל היא מוציאה חולצה
מקופלת, באה אלי שהיא עדיין מקופלת ופותחת אותה. בפנים יש אקדח
קטן כסוף.
"מה את עושה עם אקדח לכול הרוחות?"
"אני גרה בשטחים דהה."
היא לוקחת את האקדח וטוענת אותו. "אם אתה לא תעשה את זה אני
יעשה את זה אבל אני גם עכשיו ידפוק לך כדור בראש אז מה אתה
מחליט? אתה אוהב אותי אתה תעשה את זה."
טוב, לקחתי את האקדח והיא ירדה לי. אני באמת אוהב אותה.
נסעתי חזרה לקיבוץ שלי. כשהגעתי טלפנתי לתומר הוא היה קצת
בדיכאון אז אמרתי לו שיקפוץ אלי לדירה לראות משחק של הלייקרס.
לי יש פשוט יס ולתומר אין אפילו טלוויזיה. הוא בא אלי, ישבנו
בסלון, התלהבנו מהמשחק.  הוא ישב כמו בדרך כלל על הכורסה ואני
ישבתי על הספה. בין הכריות היה את האקדח אני הייתי ממש לחוץ.
"תירגע מה אתה לחוץ? אנחנו מנצחים!"
רק הנהנתי בראשי. היה כבר הרבע הרביעי במשחק התוצאה הייתה
78-77 . לקבוצה השניה היה משחק צמוד.  בדקה לסוף המשחק,
הלייקרס קלעו סל. תומר קפץ מהכורסה בצעקות שמחה והבנתי שזה
ההזדמנות שלי. הוצאתי את האקדח מבין הכריות ויריתי בו.
וזה הסיפור, ככה זה התחיל. לא חשבתי לעצמי לרגע שבסוף אני
אצטרך לעשות את זה בערך פעם בחודש וכול חודש להרוג חבר אחר.
אבל היא יורדת לי.  אני באמת אוהב אותה.

אני חייב לציין שהשמות אמיתיים אבל חוץ מזה כול קשר למייצאות
לא קיים.