ענבר שחם / הילד |
חלונות פתוחים מכניסים רוח מפחידה
הילד ישן שוב בבית אחר,
ילד נפשך שוב שכח לדבר.
כל כך הרבה ממך בורח ברגליו,
מעט ממך נשאר לחבק בידיו,
שוב לבד עכשיו,
הילד עדיין לא שב.
טריקת הדלת שוב כאבה
החלון פתוח, לתת לרוח לשטוף דמעה.
הילד רץ במורד הלב,
המצאת דמות שמכירה את הכאב.
כל כך הרבה ממך בורח ברגליו,
מעט ממך נשאר לחבק בידיו,
שוב לבד עכשיו,
הילד עדיין לא שב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|