אמילי,
את שוב לא כותבת ואני יושבת בבית ומחכה למכתב ממך.
בתור התחלה, כמה דברים:
א. הסיפור ממש ממש מדהים!
מאוד אהבתי אותו ואני ממש אשמח אם תשלחי לי עוד.
אין לי הרבה מה לספר, הימים עוברים בקצב מסחרר ואני נשארת איפה
שהוא מאחורה.
היום הסתכלתי ב 8:05 על השעון, ב 8:15 הייתי בתחנה וב 8:30
הייתי במכולת, מבריזה מבית ספר ברשות חיה.
עכשיו השעה 10 ואין לי מושג לאן נעלמו כל הרגעים שהיו.
הרדיו מנגן ואני שומעת אמהות שמספרות על השכול ופונות אל אמהות
להעמיס משא של פחדים וחששות על כתפי בנם.
שמת לב שזה תמיד בנים, ואף פעם לא בנות?
אני מהדקת את הטבעת שלי מסביב לאדיר, שפתאום הבנתי שאני נורא
מעריכה אותו ומחבבת אותו אבל לעולם- לעולם אני לא אוכל לאהוב
אותו כמו שאולי קיוויתי.
אני מצטערת על הכתב הלא קריא.
אני ולירון נהיינו חברות טובות וזאת פחות או יותר הפעם הראשונה
בשנה וחצי האחרונות שאני מרגישה שאני יכולה לספר לאחת מהחברות
בית ספר שלי על עצמי ועל מה שאני מרגישה.
פתאום מצאתי איזה שהיא שלוות בינים שנגררת בין החברות שלי עם
לירון ועם קריסטינה ועם סיוון ועם כל השאר, משאירה חללים של
ירידות הדדיות ביני לבין יאיר ושל שתיקה אפופת צפיות ביני לבין
אדיר, שאני עסוקה רוב היום בלהראות לו כמה אני שונאת אותו
וכועסת עליו, מתוך רצון עז שהוא יסבול.
מצחיק איך אני יכולה לשחק כזה משחק דו כיווני כי אני מאוד מאוד
מחבבת אותו אבל חוץ ממך ומלירון וממני אף אחד לא ינחש את זה.
אולי אני עושה את זה כי נפגעתי ממנו. אולי כי אני פוחדת להיפגע
עוד פעם.
ואולי בשביל למנוע מעצמי להתאהב בו, כי אני כל כך משתוקקת
לאהבה עכשיו, במין געגועים מוחצים כאלה, שנדבקים כמו מסטיק
ישן.
אני מקווה שטוב לך, ושאת מאושר, ושאת עדיין לא שחכת אותי
.מקווה שהימים שלך הם כמו אצלי , וכנראה שכן יש לי על מה לכתוב
כי אני רואה שכבר מילאתי שניים וחצי עמודים.
תכתבי בקרוב, בבקשה, ותשלחי גם עוד סיפורים ושירים [אם יש] כי
אני נורא נורא נהנית לקרוא אותם.
נ.ב.- אני מצרפת לך עוד דברים שכתבתי , כמו שביקשת, ומקווה
שתאהבי אותם...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.