השד שלי לא אוהב אותי. ככה פשוט, לא אוהב אותי! לא עשיתי לו
משהו רע, אבל הוא פשוט לא מחבב אותי במיוחד, ככה נראה לי. אולי
לא נתתי לו יותר מדי חופש, מי יודע. למי איכפת. השד שנמצא
בתוכי הוא שד ההגיון, שד השפיות הזה שמסביבי. בכל פעם הוא
מתעורר לו לכמה זמן ומעסיק את הראש שלי במחשבות קיומיות באיזה
דרך לבחור. השד שבתוכי תמיד מפסיד!!! אולי בגלל זה הוא לא אוהב
אותי. השד שלי יודע שאין לו הרבה מקום אצלי. פעם הוא קיווה,
הוא נורא ניסה אבל הוא ראה שזה לא הולך, הוא עדיין לא וויתר,
הוא עדיין מנסה, לפחות אני יכולה לתת לו נקודת זכות על ההתמדה.
אבל השד כבר יודע שבין הרגש להגיון מנצח רק הרגש, השד שלי יודע
שזאת דרך החיים שלי, הוא יודע שזה מוטעה והוא יודע שזה נכון.
סותר, סותר, אבל נכון. לשד שלי יצאה תדמית של לוזר, הוא לא
אוהב את זה במיוחד, הוא שונא את זה שאני מנהלת עם עצמי, הדמות
שבמראה ואיתו דיונים פילוסופים כאלה ואחרים, הוא חושב שזאת
מלחמה והוא היריב הנצחי שלי, אבל השד שלי טועה. הוא לא יריב
והוא לא כלום, הוא רק משהו מוטעה בשבילי ונכון בשביל הרבה
אחרים. השד שלי לוקח לו זמן להבין שאנשים הם שונים ושאני שונה,
אני לא מישהו אחר. אני רק אני וזה מספיק קשה גם ככה, למה אני
צריכה להיות כמו כולם.
השד שלי לא אוהב אותי! נו, מילא, גם אני אף פעם לא חיבבתי אותו
במיוחד.