היו היה הלילה סהור
ומחלונה נשקף הירח טבול נוגה
מעניה עוד דמעה נושרת
מתנפצת ברכות
והצדק בוהה בשתי עיניים עקרות
אין מושיע
אין צלם אנוש שיגיע
והלילה היה גשום,
ברחוב שטוף צללית חיש נעלמה
ומלבו זיכרון מבכה ותוהה
וראשו מורכן לעבר שיירי שמלתה
הרי הוא המושיע
הוא צלם האנוש שהגיע. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.