|
אני מפוזרת בכל מקום
על המיטה פה
על המיטה בקיבוץ
בחדר שלי אני מצויה במילים כל הזמן
כאן אני פסיפס של בית
אני במטבח
בסלון במקלחת
אני מחפשת איך להתחבר
איך לא לשכוח את עצמי בדרך
איך לא לברוח מטיפת הגיון...
אני רואה את עצמי
המראות פזורות בעבר
יש מראה בהווה
וסרטים של פחדים בעתיד
אני נאבדת בתוך סחרור פנימי
ואני שותקת שלא ישמעו
שלא ידעו שאני באמת לא פה
שלא יחשבו שהמצאתי
שלא ירגישו שהגזמתי
אתה מנגד רואה את הכל
ואולי אתה יודע
כי גם אתה חי עם זה... |
|
|
"הם קראו לי ורד
פראי,
אבל השם שלי היה
לייזה דיי.
מה הם כאלה
עילגים?! לייזה
דיי!! איך זה
קשור לורד
פראי!? שימותו!
מהיום קוראים
להם סרפד רעיל!
ככה הם ילמדו לא
לשבש שמות!
שימותו."
לייזה דיי. לא
ורד פראי. לייזה
דיי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.