י.ב שומינר / בבל |
בוכיות הן וליבן דך
עיני לא טחו מראות
את שדיהן הכבדים
ירכיהן העגולות
אוזניהן לא כבדו משמוע
את לחשושי אהבתי
נכלולי ערגתי
אך איה ידיהן, ידיהן הדקות
שלא פסקו נדוד
בין גו לירך
מצח לעכוז, מותירות בי
נהרות דקיקים, מדממים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|