גיל בר / בין היום לאתמול |
על אוויר מתעכר
דמעה אחת
בודדה בתוך אישון מסתגר
ישבתי מול תמונות מתחלפות
תהיה בסדר כשהן נעלמות
היא אמרה
בגלל שאחרות מופיעות
ואולי זו הייתה דרכה
לגונן על השקט הנפשי
שלה
אני זוכר שפתיים
לרקע מועדוני הלילה
אורות זוהרים על אוטובוס נוסע
ואת מתרחקת איתו
יכולתי לכתוב אהבה
על דף צהוב מקומט
לנשק במציאות של דיו
אולי אדום אולי שחור
טיפות על חלון
בין היום לאתמול
דלת נטרקת בקול
של בין מציאות לחלום
הדלקנו נרות
בארבעת פינות החדר
תזכור אותי כשאלך
היא לחשה ומייד הסתובבה
אני לא מבטיח עניתי
כי את לא מבטיחה להישאר
היא כיבתה את הנרות
ונכנסה למיטה
נשקה לי בלחי
ושוב הסתובבה
אני הסתובבתי נגדה
דלתות ארון כבדות
כבר שעות ארוכות
מחביאות מעיני הדומעות
חלל ריק
והדלת נטרקת אחריה
מזכירה לי שהיא הייתה
ועכשיו באוויר מתעכר
ודלת סגורה
זוכר ימים אחרים
וטעם של נשיקה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|