New Stage - Go To Main Page

אודליה כהן
/
אני אהפוך לדלעת

קצרצר. את הגרסה היותר ארוכה צריך להקליד.

דירה "יאפית תל אביבית" מעוצבת.
צלצול טלפון  נשמע  תוך כדי הרמת המסך.
בחור כבן 30, לבושו ספורט-אלגנטי, ניגש לטלפון ועונה.

בחור: "עוד לא, בחצות."
(פאוזה קצרה)
"לא, עוד אין לי תכניות, אולי בכלל אני אהפוך לדלעת".
(צחוק מאולץ)
"תודה, ביי".

הבחור ניגש לבר בסלון מאובזר בכל הצעצועים הטכנולוגיים
האחרונים, ומוזג קצת וויסקי.
נשמע צלצול בדלת.
הוא ניגש לפתוח את הדלת. נכנסת בחורה, שיערה קצר, רזה, מרשימה,
לבושה בשמלת כתפיות שחורה ומעליה של. ביד מחזיקה בקבוק
שמפניה.
מנשקת אותו לשלום, זורקת את השל על הספה ונותרת חשופה.

בחורה : "רציתי להכין אותך לחגיגות קצת קודם"

בוחנת את בקבוק הוויסקי על דלפק הבר.

"אבל אני רואה שכבר התחלת בלעדיי".

מתקרבת אליו מאוד.
הבחור הולך צעד אחורה וניגש לדלפק. מוציא כוס נוספת ושואל :

בחור: "רוצה ?"
בחורה : "שיהיה. קוביית קרח ---"
בחור: "קוביית קרח אחת, אני יודע".
מגיש לה את המשקה.
הבחורה לוגמת קצרות, ומתקרבת אליו שוב.
הוא נרתע.
בחורה: "מה קרה?"
בחור: "כולם עושים מהיומולדת הזה כזה סיפור. אמא שלי כבר
התקשרה אליי היום שלוש פעמים. זה בסה"כ עוד יום בשנה. מה, מחר
לא יהיו אותן בעיות בעבודה כמו שהיו היום? לא יהיו פקקים
בבוקר?"
בחורה: "רגע, אתה לא לוקח מחר יום חופש?"
בחור: "חופש?"
בחורה: "חשבתי שנחגוג"
בחור: "מה לחגוג?"

הוא מתיישב על הספה, מרים את הכוס, מסובב אותה קלות, בוהה
במשקה במשך כמה שניות ואז מרוקן את תכולתה.
הבחורה מתיישבת לידו.

(פאוזה)

(מתנשקים)


(חושך)

אור נכנס מחלון. ברקע מתנגן אות מהדורת החדשות של 7 .
הבחור כבר לבוש, מנשק על המצח את הבחורה הישנה במיטה.
לוקח קסדה ויוצא.
נהימות מנוע של אופנוע, מניע ומתרחק.
(פאוזה)
צלצול טלפון.
הבחורה מתהפכת במיטה, ובצלצול הרביעי מרימה את השפופרת.
ישנונית, מתיישבת לאיטה במיטה ומצמידה את הטלפון לאוזן.

בחורה: "הלו... כן..."
מה? מתי? ... אה.. טיפול נמרץ?"

מסתכלת סביב בחוסר אונים.

"כן, אני באה מיד".

הבחורה קמה, זורקת על עצמה את השמלה מהערב הקודם, חוטפת את השל
והתיק, וממהרת החוצה.
הדלת נטרקת אחריה.


(חושך)

דלת הדירה נפתחת .
הבחורה מובילה את הבחור בכסא גלגלים, פנימה.
אפשר לראות בבירור שהשיער שלה יותר ארוך.
היא מגלגלת אותו לאט, עוצרת לרגע ליד הדלפק, כדי להניח את
התיק, הבחור מתופף עליו באצבעותיו.

בחורה: "נו, טוב להיות בבית?"
בחור: "טוב, טוב, אם כי יהיה לי קשה לישון בלי הצעקות מהחדר
הסמוך".

הוא מסתכל עליה.

בחורה: "טוב" ומפנה את מבטה, "מה תרצה לאכול היום" ?
בחור: "מה, סוף סוף למדת בשל?"
בחורה: "לא. להזמין מטנדורי או מהביג-מאמא?"
בחור: "לא יודע, מה שבא לך"
בחורה: "אתה בטוח שאין לך העדפה?"

היא מרימה את שפופרת הטלפון.
הבחור לא עונה  ומגלגל את עצמו לקרבת הספה.
הבחורה מחייגת ומדברת בטלפון.
בינתיים, הבחור מנסה להרים את עצמו ולעבור מכסא הגלגלים לספה,
אבל הוא נופל על הרצפה.
כסא הגלגלים מתהפך על צידו.
הבחור שומטת את הטלפון ורצה אליו, מתכופפת ומנסה לאחוז בו.
היא מרימה את פלג גופו העליון מחבקת אותו. טומנת את פניה
בכתפו.

בחורה: "אני  אוהבת אותך"

היא אומרת, בטון של חצי יבבה,

"אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות".

הוא מנסה להתיישר ולהרתע ממנה, להשתחרר מאחיזתה.

בחור: "אז קומי ולכי".

(חושך)



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/1/01 1:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודליה כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה