לדעתי אלוהים הוא/היא המצאה מופרכת של אנשים מלאי מצפון שלא
ידעו כיצד להגדירו. המצפון הוא האלוהים, המצפון הוא זה שמכוון
אותנו לטוב או לרע, לפיו אנחנו מחליטים החלטות כאלה או אחרות.
אנחנו עושים מה שמצפוננו מותיר לנו, מה שבעיניו מוסרי. אלוהים
הוא מן הסתם לא מוחשי כי הוא אינו קיים אלא בדימיוננו. השאלה
האם להאמין בקיומו או לא, לא צריכה להטריד אף אחד מכיוון שהוא
אינו קיים, הוא רגש שהאדם חש בו מתחילת תהליך חינוכו התרבותי
ע"י אנשים (בתקווה) תרבותיים, בהם מושרש אותו רגש אנושי אותו
אני מגדיר מצפון, או ה"אלוהים" האמיתי. אני לא מוצא סיבה לפסול
אלוהים מסויימים או דתות וכתות כאלה או אחרות, אין לי זכות
לעשות כן, אבל מבחינתי דת לא מוסרית שדוגלת ברצח, דוגמת
האיסלאם, פסולה מלכתחילה. אנשים שמצדיקים התנהגות לא מוסרית
ע"י דת, מבחינתי, חסרי מצפון או אלוהים, ובמילים אחרות לא
מתורבתים. ואת התוצאות שנובעות מחוסר תרבות של אנשים חסרי
מצפון אסור להטיל על ה"אלוהים", הוא לא אשם. לא ה"אלוהים" של
הנושאים בתוצאות, אלא ה"אלוהים" של החוטאים הוא ששגה, אותו יש
להאשים, את אותו המצפון של ה"חוטאים".
לכן כששואלים איפה היה אלוהים כש...  הוא היה בראש של כל אחד
ואחד מהמפגעים, המרצחים, הטרוריסטים, הפושעים. כל אותם אנשים
חסרי מצפון ומוסר אנושיים, שמצפונם, או ה"אלוהים" שלהם, מותיר
להם לעשות מעשים שכאלה.