שהיא תעזוב את הבמה
תתלשי את הירח מהתיקרה
היא לא תזדקק לו יותר
המבטים ברחוב ינצצו
כמו כוכבים יפי מראה
הנה היא חולמת
על השיא של הפריחה
ושואלת האם קיים כזה
התשובה נשמעת כמו
צמר גפן רך
שנוחת חסר אונים
על מרבד צמרירי

שהיא תעזוב את הבמה
תשתדלי להרגע בשל כך
שום דבר ממשי
חוץ ממוסיקת רקע
לא ישתתק בין האורות
היא תתפשט אל מול
חלון שרואים דרכו
רק את הבחוץ
והוא מסתיר את הבפנים
ואז יש כוח נהדר של שליטה,
מהול בפחד שזה לא אמיתי
ושרואים את השדיים
ושרואים את הרגליים
ורואים לה את הגוף

שהיא תעזוב אז
תשתדלי סוף סוף
להיכנס לעולם המבוגרים
כזה שמידי פעם
קצת יודעים להתנתק מהצרכים
של כאן ועכשיו
ופוקחים את העין ההיא
שבודקת את שכבות הנפש
של הזולת שליד
היא הולכת בתחושה
שהיא משאירה נפש
מעופפת בשמיים מבולבלים

שהיא תעזוב היא תתרגש
ואולי תרעד מבכי
וגם מבכי של אושר
אבל כזה שלא רואים
והיא תדע שיש בעולם הזה
נפש אחת שמאושרת בשבילה
ושזה אושר חשוב ביותר
כי זה לא אושר של
עוברי אורח או קרובים
ואז לקראת הלא נודע
היא תצעד לעבר כניסה מפוארת
ואז תעזוב את היסודות
ותתחיל חיים חדשים!!!!