ערמות של גלולות
מסתדרות בשורות
כמו מוכנות למתקפה
פלוגות של כימיקלים
מסתערות לך על הראש
גדודים של מחטים
מובילים שיירות בעורקייך
מארבים של מעוררים
מאירים לך את החופש

ואתה, כמעט נופל
לא כל כך יציב
כבר לא כל כך פיכח

אורות גבוהים
מצמצמים לך את האישונים
צלילים נמוכים
מקפיצים את גופך

ושוב עשן של אושר נכנס
עשן של פחד יוצא
ללא עכבות
ועם הרבה תאבון
תאבון בלתי מוסבר
לשפתיים מוכרות...

וכבר ניסית כמעט את כולם
גראס, הופמן, קוקאין, הרואין
כל השמות מוכרים
ורק נשאר אחד בודד, לא ממש מוכר, שעוד לא לקחת
בניסיון נואש, לראות
לראות אותה לעוד רגע בודד
לעוד שיטפון של רגשות

והנה הוא, מונח לפניך
5.56 - שם קצת מוזר לחופש.


ושקט...