זמזום שעון-העצר, צופרי המכוניות
כולם צועקים לך באוזן
כמו הזרקת מידע למוח מנוון
בועטים בך למהר, להספיק
להגיע למטרה ובמהירות המרבית
ואתה רץ, פעם עוקף, פעם נעקף
זורם עם הזרם, אחד בתוך מיליונים
עוד עותק בודד בהמון התחרותי
בלתי נותן לעצירה, חסר מנוחה
ורק רגע בודד עם הכרה של תת-מודע
ינעץ בך ספק, ישתול בך תקווה
ואולי אז, תוריד את המחסום מהעיניים
אולי תצליח לראות מעבר לכסף הירוק
אולי תפסיק למהר
פשוט תנשום עמוק
תוריד הילוך, תהנה מהנוף
תשכח קצת את המטרה ותסתכל על הדרך
כי זה לא ממש חשוב מי עוקף ומי נעקף
אתה לא חושב שקצת יותר חשוב
מי אוהב ומי נאהב.
אז מה הטעם בלחיות הרבה שנים?
אם כל הזמן רצים, לא נהנים.
קח את החיים לאט
תהנה מכל רגע
תעריך, תשקיע כל מגע-אנוש חם.
ומה לעזאזל שווה מכונית פאר, בית ומשפחה שאוהבת
אם בסוף אתה מת בתאונת דרכים
ורק בגלל שכולנו ממהרים ? |
