עדי מור / שבוע שלישי בצבא |
והגשם מכה ללא הפסקה
והאוהל כולו ספוג מים
השמש כבר לא צחקה
והדבר היחיד שחם אצלי עכשיו,
הוא הלב.
ולמרות שקשה ולמרות שכבר אי אפשר
כל כך עצוב לחשוב על מחר
מחר כולם חוזרים הביתה ונפרדים,
מחר כבר לא ישנים 17 באוהל,
מחר ישנים בבית ליד חדר ההורים.
וכשמבינים את זה,
הדבר הכי מוזר קורה,
ובוכים ובוכים והרבה
ואסיים במה שהרס"פית שלי אמרה
"קשה, כואב ובוכים אבל אך ורק באהבה"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|