אולי אתם לא יודעים אבל כבר מהיום שבו זורבה נולד הוא היה
תינוק. כן, אני זוכר שהוא עוד היה בן שנתיים ורק התחיל לדבר,
שום דבר לא היה מרגיע אותו חוץ מבקבוק בירה. כן ואז כשהיה בן
חמש והתחיל ללמוד ללכת ( מה אתם רוצים זה שקוראים לו זורבה לא
אומר שהוא לא כורדי ) כבר הלך לבד לקנות לעצמו את החומר. כשהיה
בכיתה א' החל סוחר בסמים. הוא היה כל כך טוב בכך עד שכל חבריו
לכיתה החלו להשתמש קבוע. טוב זה לא כל כך קשה לבחור בן 15
למכור כל דבר לילד בן6. כאשר הגיע לחטיבה כבר היה לו רישיון
ורכב פשע משנת 85. הוא היה עושה דאווינים מול הבית ספר שלו כל
יום עם האוטו, עד שיום אחד הוא דרס ילד קטן. מאז הוא עושה
דאווינים ברחוב סמוך. במשך 22 שנות הלימוד של זורבה הוא חסך
כסף רב, ממכירת הזהב הלבן (אם אתם מבינים על מה אני מדבר ).
והיום יום גדול. זורבה הולך לצבא. לפני חמש שנים כשזורבה קיבל
את הצו הראשון שלו הוא היה כל כך נרגש שהוא קנה לרופא של לשכת
גיוס רימון רסס
ואיים עליו שאם לא יקבל פרופיל 100 הוא... נכון שהפרופיל הגבוה
ביותר בצה"ל הוא 97 אבל זורבה היה הראשון שקיבל 100. הראיון
האישי שנערך לו ע"י "מירי" אחת החיילות בלשכת הגיוס הלך בקלות.

"שלום, אתה זורבה?" שאלה מירי. "מי רוצה לדעת?" שאל זורבה. "או
קי בוא נתחיל" היא הוסיפה. "רגע" אמר זורבה, "איך קוראים
אותך?" הוא שאל. "מירי" היא ענתה. "טוב תראי מימי אני לא מש'ת
חושבת. אני אישיות בעלת כובד משקל בחברה." אמר זורבה. "ברור"
אמרה מירי ( זורבה שישב מולה שקל 250 קילו. )
"מה תרצה לעשות בצבא?" היא שאלה. זורבה חשב זמן רב ( שעתיים
אני חושב ) ואז שאל "איך אמרת שקוראים אותך?". "מירי" היא
ענתה. אז הנהן זורבה בראשו וחזר לחשוב, זאת לא משימה קלה כשיש
מוח בגודל של אגוז. שעתיים לאחר מכן... "טייס". מירי התעוררה
משנתה "מה? מה?" היא שאלה. "אני רוצה להיות טייס." ענה זורבה.
"ואם אני אגיד שאתה תהיה טייס אתה תלך?" היא שאלה ביאוש. אז
התחיל זורבה לחשוב שוב. שעה לאחר מכן... "יודעת מה כן!" ענה
זורבה. מירי מייד חזרה בתשובה "ברוך השם ישתבח שמו, מלך השמיים
והארך וכל צבאו...". אך מה קרה? זורבה לא זז ממקומו. " מה
קרה?!" שאלה מירי בתמיהה? "למה אתה לא הולך?" זורבה הביט במירי
ואמר "אהההה מיסי, את לא אמרת שאני אהיה טייס."
"אההההה לרגע נבהלתי, אתה תהיה טייס." היא אמרה. זורבה העלה
חיוך רחב ידיים על פניו ( ותאמינו לי זה באמת היה רחב ) ויצא
מהחדר. "בחלומות הלילה" הוסיפה מירי כשהוא יצא. היום חמש שנים
לאחר מכן בני הקטן, זורבה, עומד להתגייס לצבא. אני כל כך מאושר
שאי אפשר לתאר זאת במילים. ( וגם לא בשום דרך אחרת. ). כן אני
ואישתי, פישה, לקחנו את בנינו ה"קטן" ללשכת הגיוס ועזרנו לו
לעלות לאוטובוס,         (אני הבאתי את המנוף מהבית ). אז
כשראינו אותו מתרחק, לעבר השקיעה, דימעה זלגה מליבנו... ואחריה

פתחנו במסיבה שנמשכה שבוע. כבר עברה שנה וזורבה לא חזר עוד
הביתה. המפקד שלו הגיע למסכנה שלהעלות אותו לאוטובוס יקח יותר
זמן מהשירות עצמו, ולכן ביטל את כל החופשות שלו. זורבה אכן
נהיה טייס. הוא היה החייל הראשון שהטיס טיל חץ ( כשהוא רוכב על
גבו כמובן ). אך הוא לא נפגע, שלא כמו הארנב המסכן שעליו הוא
נחת. המסכן עדיין בתרדמת, והרופאים לא יודע אם הוא יצא מזה.
זורבה עלה כבר לדרגת האלוף ש.ג שבא הוא משרת כבר עוד מעט שנה.
בוקר אחד קמתי בבוקר והכנתי קפה. ישבתי ליד השולחן שלי וקראתי
את העיתון. לפתע השפריץ הקפה מפי בתדהמה. במרכז העמוד הראשי של
העיתון, תמונה של בני זורבה ה"גיבור?!" קראתי בקולי קולות.
המשכתי לקרוא "זורבה חייל ומקור לגאווה בצה"ל. תפש מחבל וישב
עליו עד שהנ"ל נכנע וסיפר לחוקריו על מחבוא הנשק של האירגון
שלו." אני הייתי המום
מייד המשכתי לקרוא. "הפשיטה שנערכה אתמול שבראשה עמד זורבה
הצליחה לתפוס ולחסל את תשתית הטרור של הארגון, והביאה סוף סוף
לשלום ויציבות באיזור.". זורבה קיבל צל"ש מהרמטכ"ל, תואר כבוד
ממלכת אנגליה ואת מפתח העיר של וושינגטון. שנה לאחר מכן השתחרר
מצה"ל. הוא החליט לוותר על האוניברסיטה, ( צעד חכם מבחינתו,
הוא היה יוצא משם חסר כל וזקן ). ורץ ישר להתודדות על ראשות
הממשלה. כמובן הוא זכה בבחירות, כן היה זה פרס שהפסיד לו, הוא
תמיד יזכר כראש הממשלה הטוב היותר שהיה למדינה מאז ומעולם. (
לא חוכמה כשאין ערבים שרוצים להלחם אין מה לעשות, וכשאין מה
לעשות אז לא לעשות כלום זה הכי טוב. ). לאחר שפרש מתפקידו (
משעמום יתר ) הוא הלך לאמן את נבחרת ישראל בכדורגל. נראה שגם
מזלו הטוב של זורבה לא הצליח לעזור לנבחרת חסרת העונים שלנו כי
היא המשיכה להפסיד. אז פרש זורבה והפך למובטל. אז הוא גידל שפם
שחור והחל להלחם את מלחמות המובטלים. משום שלפני כן היה ראש
ממשלה כל כך טוב הוא עצמו היה המובטל היחיד. אך המשק היה מלא,
ולא היה עוד מקום עבודה אחד פנוי. כך חלפו השנים, כספו הרב של
זורבה החל להעלם עד שיום אחד נגמר לחלוטין. זורבה המסכן שמזלו
עזב אותו ירד לרחובות וגר בקופסא. לפני עשרה חודשים שלוש שעות
ו...שתי דקות בדיוק, נשמעה דפיקה על דלתינו. אני פתחתי ומולי
עמד בני היקר זורבה. "אבא העולם שכחני ואילו מזלי נס ממני.."
אני הבטתי בעיניו הדומעות והרגשתי זאת בליבי. אז אמרתי לו "אז
מה אתה רוצה ממני?!" וסגרתי את הדלת.
שבוע לאחר מכן עוד פעם נשמע דפיקה על הדלת. פתחתי ומולי עמד
זורבה ולידו אישה זרה שאני אינני מכיר.
"אבא תכיר את.... מירי.", כן היתה זאת אותה מירי שהבטיחה לו
להיות טייס. הפעם לא היתה לי ברירה
( אישתי פישה איימה עלי עם רובה הצייד שלי ). ונתתי להם להכנס.
חודש לאחר מכן זורבה ומירי התחתנו.
והפכו להיות זורבה ומירי זורבאווסקי. היום אמור להוולד להם
תינוק חדש. מי יודע אולי גם הוא יהיה תינוק מההתחלה...