הפעם הראשונה שאני מעשנת גראס ... האמת, הייתי בטוחה שזה יהיה
קצת יותר חזק. עדי, בת דודה שלי פשוט ישבה שם ושאפה, שאפה
ושאפה ושאפה ושאפה בלי לעצור לשניה, היא עשתה את זה גם בפעם
הראשונה שהיא עישנה סיגריה , כדי שזה יראה קצת יותר אמין כאילו
כל העשן הזה לתוך הריאות לא מפריע לה, כלום לא מפריע לה. "זה
חומר" היא אמרה כאשר היא הפסיקה ולחייה אדומות מרוב לחץ .. "זה
חומר" כאילו שיש לה מושג , מדי פעם היא מסתכלת עלי לראות איך
אני אגיב. אני חושבת את כל מה שאני יכולה לחשוב עכשיו. סיפרו
לי שלפעמים אתה בטוח שאתה רובוט, לפעמים אתה בטוח שאתה ציפור
שכל דבר מצחיק אותך. המוזיקה נהיית רכה יותר לאוזניים כל רוק
נשמע כמו איזו מנגינה עדינה מהתוכנית של "הופ"
אבל אני לא מגיבה. כמו שאני תמיד לא מגיבה, כמו שלא הגבתי
ששתיתי כמו שלא הגבתי שעמדתי מטר מהדולפינריום שזה קרה, אני
פשוט לא מגיבה. עדי מסתכלת עלי בקינאה, כשהעיניים שלה אדומות
ממאמץ, עוד מסווה למסוממת. אני אומרת "תודה" נימוסית למתפקעים
מצחוק בחוץ וקמה.  עדי נהיית אדומה לגמריי. אני לא מגיבה.
הטראנסים בחלל המסיבה התפרקו לחלקים כל צליל כמו דיסק קטוע. כל
צליל הוא כמו בן אדם. כל צליל הוא שונה אבל נדוש כל כך.
כאילו הוא מקביל לערסים שמרחפים באויר התחתון יותר של המסיבה.

בסים משועממים חסרי פנים.
אני ממשיכה ללכת בגרון נוצרה לי תחושה של גלולה. חוסר תגובה
שנכפה כאילו אני רוצה להקיא אבל לא מצליחה כאילו אני רוצה
להרגיש אבל לא מצליחה. עדי נגררת פנימה, ואני ממלמלת כבר עומדת
על המדרכה.