אני לא יודע איך להתחיל אז פשוט אני אציג את עצמי: שמי קובי
ואני בן 24. מזה 5 שנים אני מתעסק במה שנקרא חלומות צלולים.
למי שלא יודע חלום צלול הוא שילוב בין חלום ומציאות, כלומר הבן
אדם חולם אבל מודע לכך ושולט בחלום שלו בדיוק כמו שהוא שולט
במציאות.
לפני 5 שנים התחלתי להתעניין בנושא. קראתי באינטרנט חומר רב
וביצעתי תרגילים שונים לשיפור המודעות בחלומות שלי. לקחתי את
העניין ברצינות ואנשים חשבו שאני משוגע בגלל התרגילים.
סוג אחד של תרגילים היה לנסות לגלות אם אני חולם עכשיו או שזאת
המציאות. וכך כשפגשתי מישהו ברחוב, מישהו שלא ראיתי אותי לפני
כן, שאלתי אותו : "תגיד לי, אנחנו עכשיו בתוך חלום או שזאת
המציאות?"
בדרך כלל התעלמו ממני או שענו לי תשובות מתחמקות כמו "אתה מפגר
או משהו?" ו "מה אתה דפוק?"

היה לי שיער ארוך בתקופה ההיא שהתחלתי עם העניין, ולכן ניסיתי
לעשות ניסוי. במשך מספר שבועות כל יום מהרגע שהתעוררתי ועד
לרגע שהלכתי לישון הסתרקתי לכיוון הפרצוץ כך שהשיער כיסה את
העיניים שלי וראיתי את העולם מבעד למסך של שערות.
מכיוון שאנו חולמים על מה שקורה לנו במציאות בדרך כלל, התחלתי
לחלום על מציאות שנראית מבעד למסך השערות שהתרגלתי אליו
במציאות האמיתית.
הגעתי למצב האופטימלי לאחר שנתיים של ניסויים.
אבל לצערי ההורים שלי לא הבינו את הניסויים ופירשו אותם לא
נכון. הם חשבו שאיבדתי את השפיות, או שאני משתמש בסמים.
מעולם לא נגעתי בסמים. (חוץ מטבק ואלכוהול)
המצב האופטימלי שעליו אני מדבר הוא שליטה מוחלטת בחלום. כך קרה
שכל פעם שחלמתי הייתי מודע לכך והיתה לי שליטה מלאה בחלום.
הרגשתי שאני מעין סופרמן רק עם כוחות בלתי מוגבלים.
לדוגמא כשגיליתי שאני חולם מייד יכולתי לשנות את הסביבה,
להעלים חפצים שלא נראו לי, ליצור חפצים או אנשים שכן רציתי,
ולעשות מה שבא לי בלי שום הגבלות.
חלמתי פעם על מפלצת שרודפת אחרי ביער. ברגע שהבנתי שאני חולם
הפכתי את המפלצת ליעל בר זוהר, ואת היער למיטה ענקית. יצרתי את
סנדי בר ואת המיטה מילאתי בשעועית מטוגנת. לאחר כמה דקות של
האבקות שעועית נמאס לי והפכתי את יעל בר זוהר לסטייק ענקי ואת
סנדי בר לסכין ומזלג.

לאחר שהגעתי לשלמות החיים האמיתיים נראו לי כל כך משעממים
ומיותרים עד כדי כך שהעדפתי להתעלם מהם. היתה לי מציאות אחרת
שבה הייתי השליט בעל הכוח. אז למה לעזאזל הייתי צריך להתמודד
עם המציאות השניה שבה אני נחשב למשוגע, מוזר ולא נורמאלי, שלא
לדבר על המחסור ביכולת הטלקינזיס שאיבדתי בזמן ערנותי.

הבעיה התחילה כאשר עולם החלום המציאותי שלי התחיל לחזור על
עצמו ולהיות צפוי להחריד. עוד פעם סקס פרוע עם 10 הפיינליסטיות
של מיס תבל, שוב ממשלה בלי דתיים, ועוד פעם אני כוכב רוק
בהופעה מול כל העולם.
כמה שזה נשמע מוזר התחלתי להשתעמם מכל העניין. הכל היה כל כך
צפוי ומזוייף כזה, והתחלתי ממש להתגעגע לעולם הרגיל, הלא צפוי
שבו קורים דברים שלא אני חשבתי עליהם. המציאות הרגילה, כמה
שהיא משעממת ומגעילה עדיין משכה אותי יותר משליטה אבסולוטית על
מציאות שלמה.

וכך לאחר 3 שנים של ניתוק כמעט טוטאלי מהמציאות האמיתית, ניתוק
כמעט טוטאלי זאת אומרת שבשעות שהייתי ער עשיתי רק את הדברים
הבסיסיים כמו לאכול ולחרבן,
רציתי לחזור לחיים הרגילים, לחיים המשעממים, ל ח י י ם .

רציתי לחזור לחיים הבלתי צפויים שלי.

שכהתעוררתי החלטתי להתייחס לעולם של הערנות ברצינות. פתחתי
עיניים והבטתי סביב, דבר שלא עשיתי כבר 3 שנים, וגיליתי עולם
חדש. עולם לא צפוי שלא אני המצאתי. עולם שבו אנשים שאני לא
מכיר לבושים בגדים לבנים. עולם עם סורגי ברזל ורופאים ותרופות.
עולם עם לכלוך על הרצפה וריח מסריח. עולם מגעיל.

לא מעניין אותי. אני חוזר לעולם ה"אמיתי".