לשרית מרעננה יש בעיה חמורה באצבעות הרגלים.
הן פשוט מסריחות כמו צרפתי שתקוע על אי בודד כשכל רכושו הוא
אוסף של גבינות נדירות מחלקים שונים באירופה. אצבעות הרגלים של
שרית מרעננה הן הדבר האחרון שלו ציפיתי כשהכרתי אותה בפאב תל
אביבי. הורדתי שם כמה בירות כמידי יום חמישי ומבטי נתקל בפניה
היפות. בגופה הרזה שלבש מכנסי 'דפוק אותי' וחולצת 'נו כבר
אמרתי דפוק אותי'.
לא סירבתי להצעה של בגדיה הצמודים. "אתה גר קרוב?", שאלה.
"האוטו שלי קרוב", עניתי.
נדחסנו למושב האחורי כשלשוננו נאבקות. הסרתי מעליה את כל
המלבושים מלבד נעליה הגבוהות שמשום מה התעקשה להשאיר. האוטו
שלי החל לקפץ.
"מה עכשיו?", שאלה שרית מרעננה לאחר שסיים האוטו את נדנודיו.
"ניסע לביתי למנה עיקרית", השבתי בחיוך.
אכן היה מתאבן לא רע, חשבתי בעודי דוהר באיילון.
כשהגענו למשכני הצנוע הורדנו בחיפזון את בגדי השבת אך שרית שוב
התעקשה להשאיר את נעליה.
"זה יותר סקסי עם נעליים", לחשה לאוזני. "בולשיט", עניתי.
חטיף ברכב עם נעלים מתקבל על הדעת אבל המנה הבשרית עם תפריט
הינות ומזלג מצד שמאל ללא פרימת שרוכים מעט מוזרה. הלא כן?
החלטתי לשים פה את רגלי בעניין. "מה הקטע שרית?", גרגרתי,
"האין רגליך ענוגות כשאר חלקי גופך?"
"אני פשוט אוהבת לעשות את זה עם נעלים". תשובתה עוררה בי חשד.
האם יש לה 3 אצבעות? האם היא מין חייזר מחופש לאישה שלא הספיק
להשתנות לגמרי? האם...
"רגליים מסריחות ?????" צרחתי בזוועה לאחר שסבלנותי פקעה
והעפתי את זוג נעליה לעבר הדלת.
הו אלוהים... הזוועה...
ערפל ירקרק אפף אותי.
"מה זה ?????????", זעקתי ומייד נסתי לשירותים והקאתי כמו
שלא הקאתי מעולם.
חמוש בשני מיכלים של מטהר אויר בריח השושן אזרתי אומץ ויצאתי
מהשירותים כשאני משפריץ גז סגלגל לכל עבר.
שרית ישבה על הספה לבושה וידיה מסתירות את פניה. היא בכתה.
"מה זה היה צריך להיות?", זעמתי עליה, "כיצד דבר כזה אפשרי?"
"זה תמיד קורה לי..", מלמלה.
"תסתלקי מפה", צרחתי. והיא ברחה מביתי בריצה מהירה.

לא הצלחתי להפטר מהסרחון אז יצאתי לטייל ברחוב. שקיות האשפה
בצד הכביש עוררו בי זכרונות לא נעימים.
ואז ראיתי את האוטו המסכן שלי ואת החריטה העמוקה שעיטרה אותו.
"בן זונה".
השארתי את החריטה על האוטו.
היא הזכירה לי שכמו שרית מרעננה, גם אני לא מושלם.

קובץ mp3 של אבא קריר מקריא שרית מרעננה נמצא ב:
http://stage.co.il/Stories/339644