דבר וחצי דבר לא ישגה עוד
בעפר נוקשה שצעדייך הקפיאו
בכל צפונות לבי בהן שכנת:
ביכרת להיות בכולו
בכל חדר, פרוזדור,
עליות כמורדות, מורדות, מורדות.
צעדייך הנסוגים באובך יגוני
הצפינו הקרקע.
אין סגולה לה עוד
להצמיח ולו עשב שוטה
בסדקי רגביה הכתושים.
כך נשאר לבי שותת, שותת, שותת
מתבוסס בחמיצות לכתך,
לשווא מאונן נקישות
כרחם זונה לנצח שכר לא ישא.
לו יכולת לסור רק הפעם
וליטול אותו ממני לעד,
איני יכול לו עוד,
איני יכול עוד,
איני עוד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.