קרבה שתוביל להתרחקות
לא היתה קרבה מעולם.
נוכחתי זאת אינספור פעמים בעבר.
מה עכשיו? העבר הזה הוא לא בשבילך.
העבר שלי מתנדף מזיכרונותיי.
רק תן לי לשכוח, בבקשה.
חמנייה נושקת לחשכה הפנימית שלך,
אתה לא צריך גם אותי להעפיל על הנר שדועך בתוכך.
פגיעה בעוד נפש תועה כשלי,
תמוטט אותי.
אני מרגישה את הכאב זוחל בכל עורק, נים ווריד.
הוא שוב מתכווץ,
מתאים עצמו למקום הצפוף בחלל ליבי,
לוחץ על דפנותיו באכזריות.
מבוך דרכים מטורף ואני רק רוצה משהו
לאחוז בו.
משהו שיצדיק נשימה נוספת.
הרגש ההוא, רק לו אני כמהה
לא לאדם עצמו.
משהבנתי זאת עיני נלחמות במיימי הצריבה,
אך הדרך התבהרה.
חלק בי עדיין מחפש את הפנייה
שתוביל אותי למקום הכי יפה בעולם.
אני מתחילה להבין שרימו אותי-
בזכותך.
העבר שלי מתנדף מזכרונותיי,
שאיפה תמידית בחיי.
רק תן לי לשכוח,
בבקשה. |