ניסיתי לעקוף את זה בכל כך הרבה דרכים, לכתוב מכתבים מרגשים,
עקיפים ופלצניים לעילא אבל אף פעם לא באמת כתבתי כמה שאני
אוהבת אותך. לא כתבתי שכל כך קשה לי . אני אוהבת אותך, שלוש
מילים עם משמעות כל כך גדולה ומסובכת שקטונתי מלהבין אז אני
משתעשעת לי בלכתוב אותן על מסך ריק, הרי לעולם לא אעיז להגיד
לך אותן בפנים, פחדנית שכמותי, כמה פעמים אמרת לי פשוט לצעוד
עוד צעד קדימה ולקחת את מה שמגיע לי ומה שאני רוצה, כמה שאתה
צודק וכמה שאני לא מסוגלת לזה. קשה לי לדעת שיש דברים בחיים
שלי שלא אצליח להשיג, להגשים, זה הכרה שמאוד קשה לבן אדם כמוני
להשלים אותה, וזה כואב, במיוחד כשאני יודעת שאני רוצה אותך,
ואני יודעת שאני לא רוצה אותך ובכל מקרה אני לא יכולה לקבל
אותך כי אתה כל כך מרוחק.
זה מרגיז אותי שאתה כל כך פוחד להיפתח. אבל מי אני שאדבר,
כותבת מכתבים למסך, נו באמת, לאן התדרדרתי ?!?!
אז אני חיה בנסיון לשפר את עצמי למענך, מתעניינת למענך, יוצאת
למענך, הולכת למענך, סוטרת למענך, מתלבשת למענך,מתפשטת למענך,
יוצאת מגדרי, ובשביל מה ?! לגלות שעוד פעם אתה עסוק מדי ? שעוד
פעם אתה מתעניין במישהי אחרת ?! הגיע הזמן שאני אעשה  מעשה
בשביל עצמי, והדבר הראשון והכי חשוב, הכי גדול והכי הכי קשה
יהיה לשכוח ממך. אני כלכך פוחדת מהריק שבי. ואני מאמינה בעצמי,
ואני אצליח. אני כל כך פוחדת.