אמא אומרת שאני לוקחת דברים קשה מדי, שיותר מדי אכפת לי ושבסוף
אני אשבר, כמו אז. אבל מה לעשות שהלב שלי לא מתחלק לחלקים,
ושכל אחד שאכפת לי ממנו ואני נקשרת אליו מקבל את כל הלב שלי,
שלם בלי תנאים, ורק שתדעו שכל אחד מכם קיבל את כל הלב שלי:
רז, הגר, הדס, בץ, טלמור, תומר, מאיה, סתיו, אורי, תמיר ועוד
כל כך כל כך הרבה.
ואז רז אומר לי שאני כלבה ושאני משחקת עם רגשות של יותר מדי
בנים, יותר מדי זמן, מה לעשות? נפגעתי כבר יותר מדי ומעכשיו
אני עושה רשימת המתנה ללב שלי. והאמת היא שכן, זה גם כיף לשחק
עם רגשות של אנשים אחרים, בעיקר אחרי כל כך הרבה פעמים ששיחקו
עם הרגשות שלי. אז כן, אולי אני באמת כלבה אבל פשוט נמאס לי
לתת את הלב שלי לאנשים שהורגים לי אותו.
אז אם פעם יוצא לכם לקבל לב של מישהו אז תשחקו איתו בכיף.
אבל באמת, תשתדלו לא להרוג אותו.
אני חייבת לציין שאני לא באמת כזאת רעה הקטע נכתב בזמן של
קריזה עצבנית! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.