[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי תנין
/
החבורה

החבורה....

כשחושבים על סרטי קולנוע אמריקאים טיפוסיים - בנוגע לקבוצות
חברים טובות, כגון: אני והחבר'ה, אמריקן פאי, סנדרה ופמלה
מגיעות ללוס אנג'לס... אנשים פשוט לא יודעים מה מתרחש ב"רגעים
השחורים".
"רגעים שחורים" הם אותם פרקי זמן שהצופה לא רואה או יודע,
ובעצם העלילה מדלגת עליהם.
לדוגמה: ברנדון, סטיב ודויד (שמות אמריקאים עלאק), קופצים בשיא
הספונטניות 14 מטר גובה למים, מחזיקים ידיים, וצועקים "פונני"
(מילה שמשום מה מחזקת את הקשר בניהם),
סצינה אחרי כן רואים אותם תופסים טרמפים לכיוון הצרכנייה
הקרובה. מה שאף אחד לא יודע הוא שבקפיצה ברנדון קיבל מרפק באף
מדויד (אם בזדון, אם לא - אף אחד לא יודע), ברנדון בכה במים
כמו בחורה בזמן שעווה לרגליים אצל "קמיסה" (הקוסמטיקאית
השכונתית).
סטיב יצא ראשון מהמים וניגב במגבת היחידה את שערות אשכיו לפני
שברנדון ניגב את הפנים, איפה קלי עכשיו שתגן עליך אהה?!

עכשיו הסיבה העיקרית שאני מעבר לכם את השכל, היא משום שבשכונת
הפיתוח שלנו באשדוד, החבורה של יואב לא היתה כזאת, תמיד ראיתי
אותם כמו מנת שווארמה בלפה גדולה ועסיסית:
יואב - הצ'יפס שבחבורה, אם הוא לא שם, תמיד היתה הרגשה כאילו
דפקו אותך, כמו כן הוא היה הדמות המאחדת בין כולם.
ליאור - השווארמה, תמיד משך את כל תשומת הלב, כולם רצו אותו:
בנים, בנות, אפילו הבת דודה של נלו הרומני מהמכולת חשקה בו,
והיא בחורה על רמה (קוראת ספרים של פוצ'ו).
נועם - הטחינה, ידע להשתלב בכל מקום, איפה שלא היינו, הוא היה
אחראי לדאוג שנסתדר - "סמוך על נועם", היה המשפט הכי שזור
אצלנו.
אורי - טוב, אורי היה ממש מוזר, כמו החציל כבוש, הורוד הזה, אף
פעם לא הבנתי מה הוא עושה שם, אבל אחרי מסורת של שנים מתרגלים
אליו, ותמיד שמים אותו בסוף.
אחרון חביב - עמוס - בדיוק כמו קולה: שחור פחם, ופולט גזים בכל
תזוזה שנייה שלו.
כמו שאתם רואים, לחוד כל אחד מהם היה סתם נשנוש של ערב שישי
(אולי חוץ מליאור), אבל ביחד הם היו מאכל שגור בפי כל
טריפולטאי ממוצע מהרחוב.

וכן ידידי, החבר'ה הנ"ל תמיד היו יחד, ואף פעם לא האמנתי שהם
יפרדו. אולי חוץ מהקטע המסריח שנועם עשה לעמוס במספרה של שערבי
התימני.

יום אחד בשלהי הקיץ החמימים, החליטה החבורה לצאת לפאב חדש בת"א
- ה"שרלוק" שמו.
בדרך אספה החבורה את החברה החדשה של עמוס, לזכותה יאמר שהיא לא
היתה סתם כוסית, פצצה, או יפה - היא הייתה פשוט מושלמת...

ובכן אם תעשו חשבון פשוט תיווכחו לדעת שהחבורה (עם חברה של
עמוס) מנתה 6 במספר, ולכן אורי נאלץ לבגז', כלומר להכנס לתנוחת
עובר בתוך תא המטען.
החבורה יצאה לדרך, ובכביש 2 ליד מחלף גנות יואב איבד שליטה על
המכונית, הרכב סטה מנתיבו, התנגש חזיתית במשאית של צים, עף
לתעלה, התגלגל 6 פעמים, נכנס באקליפטוס, ואם כל זה לא מספיק
אז, אפילו היה לרכב פנצ'ר בגלגל השמאלי קידמי.

למחרת כל המדינה הייתה מזועזעת, נועם, עמוס וליאור נהרגו
במקום, יואב מת מפצעיו לאחר יומיים.
רוני - חברה של עמוס יצאה בזול, נאלצו לקטוע את רגל שמאל שלה -
ולתת לה ג'ינס עם במבוק במקום.
ואילו אני - אורי המבגז' משתכן דרך קבע בבית לוינשטיין.

אז למה לעזאזל אני כותב בגוף שלישי?!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תפרסמו את
הסלוגן הזה







דיר בלק


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/3/02 12:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי תנין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה