אני מופיעה, ואתה נעלם.
מנסה לחפש בלי שישימו לב.
רוצה להסתיר, עושה הצגות,
רק שלא ידעו.
משהו בתוכי לא מוכן,
לא מוכן לחשוף את הסוד.
בגלל שאתה לא מעוניין,
וזה כואב...
למה, אני לא מבינה.
רוצה כל כך שתסתכל,
רוצה כל כך שתתפעל.
אבל לא, אתה בשלך,
מציף אותי ברמזים של שנאה.
למרות שפגעת, ולמרות הכאב,
למרות השנאה שחורצת בלב,
ישנה אהבה וישנו הרצון
לזכות בחיוך או בסתם "שלום".
אולי זאת אובססיה,
אובססיה לבלתי ניתן להשגה.
לאתגר שמסתתר מאחוריך,
זבל שכמותך.
(אני אשמח אם מישהו מוכשר ילחין לי את זה) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.