היום, לפני המסיבת יומולדת של אחי, הורדתי איזה ג'וינט על
הספסל. לא כדי להיות רע או שובב או לעשות דווקא להורים או משהו
אינפנטילי כזה, זה פשוט שירד הלילה והייתי חייב לעשן כדי
להירגע. אני מפחד מהלילה. הוא עוטף אותי בחשכה מאיימת, ובתחושת
סוף. אני פוחד לישון. כל פעם שאני עוצם את העיניים מפלח הכאב
את לבי, כמו כאב של מוות. ואז, כשאני ישן, אני כאילו מת. אני
זוכר קטעים והכל מעורפל ומי אני בכלל?
אז עכשיו אני מסטול בחדר, אחרי שדיברתי שטויות ואכלתי חצי עוגה
בעיניים אדומות ובצחקוק מסגיר וההורים שלי תקעו בי מבטים רעים
(אבל יכול להיות שזה סתם פרנויות). אני רוקד לצלילי MR.
BUNGLE, ריקוד מטורף. מטריף. ריקוד של עובדי אלילים. מסביב
למיטה - שלוש פעמים (בשביל המזל) : "אלי הלילה, הצילו אותי
מהכאב, ותנו לי להישאר ער לנצח!" אני מרים את הילד של השכנה,
אחרי שגררתי את גופתו מחוסרת ההכרה עוד מהשער הראשי, ומוריד לו
סכין בחזה. אני מוציא לו את הלב ורץ אתו בחדר, נכנס בקירות
בטירוף : "תנו לישון! תנו לישון! תנו לישון!"
אני משנן מנטרות של אלי אופל הודיים, מצמיד את פי לחזה של הילד
ומוצץ ממנו את הדם, אבל איני חש שום הקלה. כלום לא השתנה. אני
עדיין פוחד. מסטול ופוחד. רועד אפילו. רוצה רק שתחבקי אותי,
שתתני לי נשיקה על המצח, שתלקקי לי את האוזן בזמן שאני ישן.