עומדת לידי, כולך חיוך אוהב,
בכווני רובה אויר אל ברווז הפח.
יושבת לידי, מווסתת לי ת'לב
בסוב גלגל ענק, אח, אח, אח !

אתי תועה במבוך מראות שקוף,
היי, כבר עברנו פעפ ת'כתם הזה..
רוטנת עמי, נו מתי אנחנו, אוףףף
בתור לסרט השמן והרזה.

יענו צורחת ברכבת שדים,
כדי שאכרוך עליך יד חובקת,
וגולשת עמי ברכבת הרים,
ויחד אתי כאילו משקשקת.

אבל בלילה, במחוזות הפחד של אמת,
שם אני גר לבד, לא חי ולא מת.

שב ללילה הקר בתעלות של תל-שאמס,
שם סובבים עוד הטנקים כחיות פראיות,
והרתק בקשר עדיין צורח  "אני נרמס",
לשם אני שב לבדי. לבדי נגזר עלי להיות.

שב לציר "אמריקה", לצמתים המטווחים,
שם עדיין הזחל"מים בוערים כמדורות,
שם נושרים ה"מאה עשרים" כגשם שיחין,
וה"מאה ארבעים" כגשם בורות.

באום-בוטנה עוד דולקות להבות,
גם לשם אני לבד חוזר,
אל הבונקר הנסתר שיורק צרורות,
ואני שוב ניצרת הרימון משחרר.

בלילה, במחוזות הפחד של אמת,
אני תועה לבד, לא חי ולא מת.