יניב לב-ארי / כשאני מתכסה |
בלילה ולא רואים
לי את העיניים זה
לא בגלל שאני פוחד
אלא בגלל שבאה עליי
מהלומה דממה הופכת
עצמה לזעם.
החיים פתאום משנים
טעם ואני מחבק את הרעם
בתום סערה.
כשאני פתאום יורד מן המיטה
בלילה זה לא כי אני פוחד
מהחושך. זה בגלל שמישהו
קורא לי והחדר מתחיל
לרעוד המיטה מתחילה לרקוד.
ואני כאן מתחיל למעוד.
משהו מפחיד אותי זה הצל
זה האור. כשאני קם מהמיטה
ומדליק את האור
רק אז אני יוצא אל
הדרור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|