בבית, בחדר, על המיטה אני שוכב
מתכת לשמיכה עלייך חושב
ופתאום הדם לא אדום והחורף לא קר
והחדר זהוב, והחדר מואר
מוזר לשכב כך ולחשוב
כמה כבר אפשר לאהוב

אז אני מעביר את הכל לדף
עוד רגש, רעיון, עוד חרוז שנכתב
בתוך מערבולת בלילות הקרים
הלב שלי בוכה לך מיליוני שירים
כל כך אוהב, כל כך מוזר
כל כך הרבה דברים לומר

אחד על כמה שקשה וכואב
אחד על כמה שאת מאירה לי את הלב
אחד על כל פעם שאני מנסה
ואחד על כל מה שהייתי עושה
ודווקא כשאת כאן, איתי מול הפנים
אז, דווקא אז נעלמות לי המילים