כמו כל יום שלישי בערב בשנתיים האחרונות אני קופץ על הטלוויזיה
שלי בתקווה שתתחיל סוף סוף התכנית האהובה עליי.
במקריות רבה התכנית היא בערוץ 22 וכמובן יש פרסומות, מספר
שניות לאחר תחילת התכנית נראה המעברון בין התכנית לפרסומות
ואז על מסך הטלוויזיה ראיתי את הדבר המפחיד ביותר שיכולתי
לדמיין זקנה בת בערך 100 ומסביבה עמדו להם מאות ואולי אלפי
נזירים וקראו בשמה המהדהד בראשי.
חשבתי שהסיוט יגמר אבל אז קפצה הפרסומת הבאה ועוד פעם היצור
הדו מיני קפץ על מסך הטלוויזיה ותוך שניות מה שהתחיל כפחד הפך
לסיוט כאשר בפרסומת, אחר פרסומת, אחר פרסומת בכולן נראה היצור
המגעיל והשמן עם הזיפים.
עשר דקות לאחר מכן הקאתי את נשמתי שם על הרצפה, ראיתי את הנשמה
שלי על הרצפה שם ואז שמעתי קולות קטנים שהתגברו וחזקו וחזקו
בכל שניה ואז פרצה צרחה מתוך הקיא שביינתים התייבש על רצפת
חדרי, פתאום בתוך הקיא ראיתי אותה.
היצור המגעיל ביותר שראיתי בחיי, היא אמרה בקול צורמני שיכל
להעיר את המתים: "כי טפנוקים סופגים יותר מהר" שם כבר הרטבתי
במכנסיים למשמע קולה הצורמני שחזר בראשי שוב ושוב. לא לקח הרבה
זמן עד שהקאתי עוד פעם אבל הפעם הקאתי משהו אחר מן כדור פרווה
מגעיל שהיה כתוב עליו: "כי הבשר של זוגלובק הכי טוב".
לאחר זמן לא רב החלטתי שזהו ראיתי את היצור עובר מול עייני
במשך שעות ואז הגיע הזמן לשים קץ לחיי התנשמתי בחוזקה למטה
והוצאתי את הסכין, עליתי חזרה למעלה בתקווה שהכל נגמר אבל לא
זה המשיך ועכשיו גם במסך המחשב על הכיסא בשידה ואפילו השכנים
צרחו את זה.
כל מה שנותר היה לי לעשות זה לתקוע את הסכין בראשי ואז הכל
נגמר ראיתי את האור הלבן של הסוף והבנתי זהו תודה לאל לא עוד
ג. יפית ולא עוד פרסומות, ארוע זה התרחש בפורים ואז ראיתי
מישהו מגיח מהצד היה זה המלאך גבריאל לבוש בתחפושת סגנו שנות
השישים הוא הוביל אותי למשרדו ואמר: שניה תן לי להוריד את
המסכה.
כשהוריד אותה ראיתי עוד פעם את אותו פרצוף מתועב והבנתי שאין
אף אדם שיוכל להתחמק ממנו ויום אחד אתם תראו שהוא ישתלט כם על
הטלוויזיה ויכנס בכם כמוני.
אה דרך אגב המלאך הוביל אותי לאגף מתים לאגף קראו:
"נא להכיר את ג. יפית" |
