היום אני אספר לכם. אז היטלר, נו אז מה? אסתר לא הייתה יותר
טובה. כשאמא הלכה אבא התבונן כלפיה אבל לא נתן בכל זאת. קנגורו
והיפופוטם חיות לא פחות מכם, אבל כולנו גוססים ברשת אזיקי
השמים. האסלה מתהפכת מעליי והשמים נופלים מתוכה כלפיי, על אדן
החלון. המורה לא הייתה צריכה להגיד את העץ למנהלת, הוא לא עולל
לה כל רע. כשנפלה הכורסה הגדולה על הניצוצות הבוהקים
והסטגוזאורוס אכל את האצבע יכולתי לדעת כיצד להוציא לפרה את
הלשון עם מוט מלובן. אמא, אל תתני להם להתעלל בך, שם למטה. את
לא רוצה, והשיניים כל כך יפות וגדולות. מה כל כך מפחיד בראות
את המוות בסוף המנהרה? זה האור שנוסטרדמוס ניבא והזה, אדיסון
הדליק ואינשטיין הסביר. מלחמה הייתה מלחמה, אבל מדוע קברי
הסנהדרין נופלים עליך מהשמים?
אין לחם, אין דפים, ואפילו היד כבר כואבת. יותר מדי סיגל
שחמון. לא ניתן לראות טלוויזיה, והם כבר נכנסו לתוכי, מה טוב
ומה רע בכך? אנחנו טובים בשביל עצמנו, והנרות החמים והבולטים
שעליהם עומד העולם נמסים ונמוגים בתוך המיצרים. רוח מהלכת
באירופה, ומלמדים אותך היסטוריה. אתה לומד מלחמה, הקולנוע אומר
לך לצוד ארנבים והסטיגמה שכולנו שווים. למה לחיות כשהנשרים כבר
מתרוצצים מעליך? הגוף כואב, אני מצלצל כולי, ישו אמר לחלק
ניירות ולגבות מסים באדיבות. ומי אכל את טחנת הרוח? הצדק נעלם
בתוך השועל הירוק עם השיניים הכרותות, והוא כופת את רגליי.
המעלית אכלה את כל הכבשים.
ההליקופטר מגיע, וזה לא מתוכנן. ג'וליה רוברטס מסתכלת על הירח
הנוגח בי, וזה שעיר כל כך, אנשים מתים. החברים הכי טובים מתים
באגוניה הכי אטית, והספונג'ה מנקה את הכל. מה נשאר לאלוהים
לעשות בכלל? הם לא יודעים שכואב להם, והפירטים הנועזים לוקחים
את לב הדרקון הרחק הרחק. |