[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריאלה רביב
/
פצצות לגבות אחותי

אני לא יודע מי היא, אני לא רוצה לדעת מי היא, אני רוצה שהיא
תקום ותלך, עכשיו! היא מעשנת סיגריה, השלישית כבר. כוס של האם
אימא שלה, אמורה להיות סיגריה של אחרי, לא סיגריות של אחרי,
היא לא יודעת את זה? אני שונא, לא , בעצם, אני לא שונא אותה,
אני בכלל לא מכיר אותה, היא מגעילה אותי, שתוריד ממני את היד
שלה, שלא תיגע בי! שלא תיגע לי בזין! כלב מי שמזיין אותה שוב,
כלב מי שנוגע בה בכלל, איכס, יוצא ממנה ריח של שפיך, מעניין אם
כשהיא תעשה גראפס יהיה לו גם ריח של שפיך, זה מצחיק אותי, היא
חושבת שאני מתרכך, אז היא נכרכת כולה סביבי ואני מרגיש איך
הכוס שלה נוטף לי שפיך על הירך. בבקשה שתפסיק לגעת לי בזין,
בבקשה שהוא לא יעמוד, מתחיל לעמוד הבן זונה, כאילו הוא לא
מחובר אלי בכלל. פעם אורית אמרה שהזין שלי כנראה חבר בצופים ,
הוא תמיד עונה לסיסמא "היה נכון" . אוריתי, ילדה שלי , איפה
את? זותי משחקת לי בביצים, ואני חושב על ילדת הקסם שהלכה.
פגשתי אותה במסיבת טבע. נסעתי עד יער המלאכים, ושם בדרך
מתפתלת, שסומנה  בניירות טואלט תלויים על עצים נסענו עד
שהבאסים התחילו להרעיד לנו את האוטו. נראה לי שזה מה שאני הכי
אוהב במסיבות טבע, המציאה הפתאומית הזאת של קרחת יער מכושפת,
שהגבולות שלה תחומים בלונגים זוהרים ושם אנשים רוקדים, ביקום
קטנטן ומושלם שיצרו לעצמם. הצטרפנו לקבוצה קטנה שישבה בצד, ליד
אחת המדורות, כשהבאנג הגיע אלי הפלתי ראש, ונתתי לגוף שלי
לשכוח מכל השבוע שעבר עליו
שיט, הבת זונה מוצצת עם שיניים,
אני תופס אותה מהשערות ומנתק אותה מהזין שלי "בלי שיניים, את
מכאיבה לי" זה פאקינג מדליק אותה...מה קורה לבחורות היום? היא
מהנהנת וממשיכה למצוץ, אוהבת את זה השרמוטה.
כמו בכל פעם שישבתי מול אש, התהפנתטי עליה, וכשהרמתי את הראש
לשניה ראיתי אותה. רוקדת לבד, מאושרת כמו שמלאכים אמורים להיות
מאושרים. השיער שלה רקד אתה, ארוך ארוך וחלק חלק, נכרך סביבה,
ומתרפה. בכל פעם שהוא הפריע לה יותר מידי היא הייתה אוספת
אותו, בגולגול כזה על העורף? ואחרי כמה שניות הגולגול היה נפרם
שוב. אף אחד לא התקרב אליה, היא הייתה בדיסטנס מכולם. היה ברור
לגמרי שהיא לא צריכה כלום חוץ מהמוזיקה
. עכשיו היא נותנת אותה
בואקום, מוצצת טוב הבת אלף, ואני מתחיל להיות מבסוט מכל המצב,
זותי מוצצת, וההיא רוקדת לי בראש. אחרי כמה זמן הדיג'יי שם
טראק מחורבן, והיא חפשה מקום ישיבה ליד המדורה. הלב שלי דפק
בשגעת, והתפללתי הכי חזק שאפשר "בבקשה אלוהים, שהיא תבוא לשבת
לידי, בבקשה, בחיי, אם היא מתיישבת לידי, אני גומר עם הסטוצים,
טוב, לא צריך להגזים, אני...אני...אני....אצום ביום כיפור?"
היא לא באה, היא פנתה הצידה, פשפשה בתרמיל שראה המון קרחות יער
והוציאה משם את הלונגי הכי מדליק שראיתי בחיים שלי. הוא זהר
במיליון צבעים, וכשהיא עטפה את עצמה בו, היא נראתה כמו פיה. לא
יכלתי להתאפק, ניגשתי אליה
.  מסכנה, כואבות לה הלסתות, אבל
היא לא מפסיקה למצוץ, אני מת על בנות נחושות בדעתן, יפה לה זין
בפה. "מפריע?" "אם תסדר לי ראש, אתה לא" , וחייכה. כמו מניאק
ניגשתי למדורה, חטפתי למישהו את הראש באמצע, מילאתי בקססה
חדשה, והבאתי לה. היא התנהגה כאילו הדבר הכי טבעי בעולם זה
שאנשים יעשו מה שהיא מבקשת. כשהיא הפילה את הראש , היא עשתה את
זה נורא מצחיק, בשאכטות קטנות , כאילו זה ג'וינט מזדיין ולא
באנג, אבל זה היה בסדר. אהבתי את זה. היא סיימה עם הבאנג,
והתמתחה, הציצים שלה זזו מתחת לחולצה, זה הגניב אותי, אבל
ידעתי שאני לא רוצה לגעת בה היום, כאילו, מתתי לגעת בה, אבל
פחדתי שזה יבריח אותה. וגם לא כל כך רציתי לגעת בה, נו, היה בה
משהו קדוש. דבילי, לא?

זין, זין אני גומר עכשיו, שתתאמץ, למה מה קרה שאני אעשה לה
חיים קלים? אני מכיר אותה בכלל? היא התחילה לגרות אותי כשכל מה
שרציתי היה שהיא תעוף, ועכשיו שתאכל את החרא שהיא בישלה.
לא זוכר על מה דיברנו, אבל היא הצחיקה אותי נורא, העיניים
שלה...האישונים היו קצת מורחבים, טריפ. בדרך כלל אני נגעל
מבנות טריפיונריות, אבל היא דיברה לעניין, רק לפעמים הייתה
מתנתקת, ושוקעת איפשהו, היא נראתה כל כך שמחה, שזה לא הפריע
לי. אני לא נוגע בחרא הזה, אני לא רוצה להמר על המוח שלי, אני
מתכנן להשתמש בו בחמישים שנים הבאות, אבל לא אמרתי לה כלום, לא
רציתי להישמע מבעס, כבד כזה, הלילה נגמר, והתחילה הקרחנה של
הזריחה. היא קמה ורקדה, מאושרת...כל כך מאושרת. נתנה לי את
הטלפון שלה, התקשרתי, יצאנו, נהיינו חברים. אהבתי להיות חבר
שלה, חוץ מהקטע של המסיבות. היינו יוצאים כל שבוע למסיבה, וכל
שבוע היא בלעה
, כמו שזותי תבלע עוד מעט. הכל היא תבלע, כמו
ילדה טובה. היא הייתה מספרת לי מה שהיא הייתה רואה בטריפ, היו
לה טריפים מקסימים, אבל רציתי שהיא תפסיק, זה היה מוגזם.
דיברתי אתה עד שנפלה לי הלשון, התחננתי כמו מפגר, הבטחתי לה
המון דברים, אבל היא הייתה צוחקת, ואומרת "אבל יובלי, זה עושה
לי רק טוב, למה להפסיק משהו שעושה לי רק טוב?" הייתי מדפיס לה
מחקרים מהאינטרנט, על הסכנות, מביא לה סיפורים על שרוטים, והיא
הייתה נקרעת לי מצחוק. "יוב יובלי, אתה יודע מה היה לי בפעם
האחרונה שבלעתי? הכל נהייה כמו קליידוסקופ מגניב, צבעים, ועוד
צבעים, וכל האנשים זזו לפי התנועות שלי, מדהים, כולם רקדו בלי
לדעת שאני מנהיגה אותם, לא מגניב?" "מדהים ילדה שלי, אבל אולי
בפעם הבאה זה יבוא לך לא טוב? אולי יהיה לך סרט רע?" והיא
הייתה צוחקת, מחבקת אותי חזק חזק, וגוררת אותי למיטה, שאני
יעשה לה נעים. ככה היא קראה לזה, "לעשות לי נעים" ואני הייתי
עושה לה נעים , וכשהיא הייתה מתפרקת לאלף חתיכות של תענוג,
הייתי הכי מאושר בעולם
. וואו, שאני לא אתפרק לה עכשיו, סבבה
לי יותר מידי, היא אשכרה מוצצת בחסד עליון, אולי אני אביא אותה
שוב, אם היא כל כך אוהבת את זה,  היא תקבל אותו שוב. ככה חצי
שנה, מסיבה פעם בשבוע, וחיים בשאר השבוע, היא הייתה חיילת,
ואני עבדתי בתור שליח בדומינוס, זה לא שהייתה לי יותר מידי
אחריות על הראש, אורית לא רצתה לעבור לגור איתי, למרות שהצעתי
לשלם את כל שכר הדירה. היא אמרה שלא נעים לה, אבל אני ידעתי
שהיא שומרת פינות חשוכות בתוכה, היו לה בנפש כל מיני חורים
שהיה אסור לי להיכנס אליהם, למרות שרציתי נורא  לאוורר אותם.
פעם, כשחברים שלי היו מספרים על זה שהם מקנאים בבנים שזיינו את
החברות שלהם לפניהם, הייתי אומר שהם פרימיטיבים, ותמיד הייתי
משוויץ כמה שאני לא קנאי, אבל אתה הכל השתנה. כל פעם שהיא אמרה
שלום למישהו לא מוכר, ישר חשבתי שהוא היה אתה, שגם הוא גרם לה
להתפרק לאלף חתיכות של תענוג, וכשהייתי שואל, היא הייתה צוחקת,
ואומרת "אתה לא באמת רוצה לדעת, נכון?" רציתי לדעת, ופחדתי,
והיא לא סיפרה
. שיט, זה היה קרוב, ממש קרוב, אני לא מרוכז,
והיא עוד תנצח אותי. היא לא תקבל פרס כל כך מהר. אני תופס לה
בשער, ומרחיק אותה מהזין, היא מנסה לחזור אליו, ואני לא נותן
לה, נעים לראות מישהי שמשתוקקת למצוץ, החברים שלי ימותו על
הסיפור הזה, הם בטח לא יאמינו לי.  ואז הגיעה המסיבה ההיא.
אוריתי  הייתה מבעוסה לפני, בעיות בבית, תמיד בעיות בבית. משהו
עם האבא שם לא היה בסדר, לא משהו שהיא הסכימה לדבר עליו, ואימא
שלה אף פעם לא הייתה בבית, עובדת משמרות. התחננתי שהיא לא תבלע
באותו ערב, קראתי באחד המאמרים שלקחת טריפ במצב רוח לא טוב זה
מתכון לאסון, אבל ממתי היא הקשיבה לי? כעסתי עליה אפילו, אבל
היא חייכה חיוך עייף, ואמרה "יובלי, אני כל כך צריכה את
הקליידוסקופ היום, אל תהיה כבד" כאילו שהייתה לי ברירה. בהתחלה
זה היה כרגיל, ואז משהו התחיל להיות לא בסדר, היא נסגרה כזה?
לא כמו שהיא הייתה נסגרת , כדי להיות בבועת האושר שלה עד הסוף,
סגורה, אבל אחרת
. עכשיו אין סיכוי שאני יתיז, מפליא אותי
שעומד לי בכלל, היא מתחילה להתייאש, זונה, שוב תפסתי אותה
מהשער, ובחיי שלא הכרתי את עצמי כשאמרתי לה "תמשיכי למצוץ,
שרמוטה" שוב נראה היה שזה מדליק אותה, ועל הזין שלי אם זה
מדליק אותה או לא, הייתי דופק לה סטירה אם היא הייתה מפסיקה,
הפחיד אותי שאני חושב ככה, אבל הקטע של לשלוט ככה, בכוח, הדליק
אותה, ואותי.  שאלתי אותה מה קורה, והיא הסתכלה עלי כאילו היא
לא מכירה אותי, ואמרה שהכל בסדר. לא רציתי להציק לה. היא
התחילה לבכות. חבקתי אותה בכוח, והיא בכתה שהמפלצות שבעץ לא
הולכות. היה לה משחק כזה, לשחק עם המפלצות היא קראה לו. היא
הייתה רואה את העלים שבעץ הופכים למפלצות, עוצמת עיניים, ושוב
היה עץ...אבל באותו יום המשחק לא הצליח, והיא בכתה, ובכתה,
ובכתה. שאלתי אותה אם היא רוצה הביתה, והיא אמרה שכן, בבקשה
כן, כל הדרך היא לא הפסיקה לבכות, כל הלילה היא לא הפסיקה
לבכות, לא ידעתי מה לעשות. לקחתי אותה הביתה, ואורית עדיין
בכתה, העיניים שלה היו אדומות לגמרי, כבר פחדתי נורא.
זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. התקשרתי אליה בערב ולא היה
אף אחד בבית, התקשרתי שוב למחרת על הבוקר, ואימא שלה ענתה
שאורית לא בבית. כששאלתי איפה היא, היא שאלה מי זה, וכשאמרתי
"יובל" היא צרחה עלי בגלל מה שעשיתי לילדה שלה, ושאני לא אעז
להתקשר יותר. דרך חברות שלה ביררתי, וגיליתי שהיא מאושפזת,
ושהיא לא מגיבה לאף אחד. עברה מאז חצי שנה, וכלום
. הנה...זה
בא, עוד קצת, אני מכוון אותה למצוץ חזק יותר ומהר יותר, אני
חונק אותה על הזין שלי, היא משתנקת כל פעם שאני תוקע לה אותו
בפה, ולא לא אכפת...גומר. מרגיש חרא, חרא חרא. אבל מה חדש, כבר
חצי שנה אני מרגיש חרא, וכבר חצי שנה אני אוסף שרמוטות בכל
מיני מקומות, מזיין להן ת'צורה, ולא רואה אותן יותר. זין אם
אני מתאהב שוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה קורה?
מה המצב?
מה העניינים?
מה נשמע?
מה נהיה?
איך הולך?
מה חדש?

הבמה!
הבמה חדשה!



של חוסר>


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/1/01 17:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאלה רביב

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה