שחר תמיד עודד אותי להשתמש באנשים- אבל כמו שצריך.
פתאום האוירה לא כל כך בטוחה, אז למה אתה תוהה? קוויתי שתשאל.
הסקרנות שלך פוזלת טיפה אבל אסתפק בלשמוע ולהשלים את החסר.
צמא? ממש נוח להסתלבט על מושגים אנושיים, הכול פה הצדקה חסרת
הכרה אבל תמשיך ככה. קצת מזוכיסטי למדי, כמו אותם לילות ישנים
שבכיתי על תירס מקולקל- הזמזום המופשט נדבק לי לשן והייתי רק
בת שבע וחצי.
הגיוני שהרמת את הקול בתזמון עומד, אבל טוב שדיברת. אולי פורקן
רגשי יעזור לך איכשהו כשיזדמן לנו. רוצה לאכול?
כן המשל בסיפור הזה לא ברור גם לי, אנסה להוציא את התקע מהחור
בהשכלה. השעה שמונה וחצי בערך, כלומר פחות או יותר במדויק אם
אתה מחפש דייקנות. התשובה לא מובנת? אולי זה לא היה מזויף
להרגיש קמצוץ של אגו מפלח את דרכו לשורשיות שבנו.
נו אתה יודע, הבריון שלידי תמיד שואל שאלות ובוחר להשתמע
מהעובדות. חבל עליי דווקא, רציתי להנות מההצגה וזה מאתגר עם כל
הילדים המופרעים האלה סביבי.
לא שמעת? הוא נפל מהקומה השלישית אתמול. איך יכולת להחריש
אוזניים? הנפילה היתה מאוד מדויקת, כדאי שאמצא אותו אחרי שייצא
מטיפול נמרץ. הכול פשוט זורם כל כך מהר בתת מודע.
תגיד- ממתי המגיפה התפשטה? עדיף שנעקוב אחר ימים מכסים כדי
לאחוז בבטוי הזה. התריסים משמרים אותנו לעיני כל פועליי הבניין
ממול. אולי תפסיק? אתה זורע עקביות בתוכי כשאני מנסה לאכול. זה
לא מנומס. נהנית לראות אותי מסוממת מאורגייה רגשית וזה החלק
שתמיד מצליח להחליק את היובש לעיני.
נאלץ להתפשר כי שוב נתקלתי בזכרון.  אין לי רגש סנטימלי לכיור
שלך וכדאי שתשתיק את החבר הדמיוני שלך ומהר. למה חונכת להתפנק
מהחברה המאכזבת שייצרנו? תנסה לקלוט, אני לא תורמת אלא נותנת
ותלמד להעריך.
הפעם לא שיקרתי- אתה חייב להאמין בדו קיום. תגן על הפרצוף
החיוור שלך ותתעמל בחדר קדוש. הגודל קובע שאתה ענק עליי
ומתחתיי הפילגש נוטה להתבייש בסביבות שבע וחצי. אולי תשב?
האוירה מצונזרת ויש פה מספיק מקום להתפלסף על דוגמאות מהתשתית
הפועמת.
התוכנית האהובה עליי שודרה רק בימים מסוימים ונטיתי לשמור על
קשר הדוק עם השלט. מתגים שמאלניים תמיד אהבו לערער על סמכותי
ולהוות אופוזיציה לציבור. לבסוף נקטתי עמדה עוינת ולחצתי על
הכפתור האדום, מרתק. למה האותיות שלי מתנגשות זו בו? מישהו
תמיד נפצע במצבים כאלה. שניה, אני בדרך לשרותים, יותר נכון
האסלה, תתקן אותי פעם הבאה. תן לי לשנות את הנוסח כי אין לי
רצון להסביר. האכפתיות שלי אוזלת ובכל מקרה מחר אמצא כלב משוטט
ואקרא לו בשמך כדי לאמץ את הרגע.
איזה חוסר אחריות, רק חשבתי וכבר האסירים סביבי התחילו להזיל
דמעות מפוררות והתקלקלת. לא רוצה לנקוב בשמות אבל תראה מי
מדבר. נגמר הניתוח והאמצעים מינימלים למדיי בשביל לנהל שיחה
תרבותית ואופטימלית לייצור כרגע.
כן תפסת אותי בשקר- ממתי אני כזאת אתה שואל? כשהמצוקה פנתה
אליי והתחננה למקצועיות אז השאלתי קצת מיומנות והתחלתי לתמרן
באנשים כמוך. עליתי דרגה.
תמשיך לבהות בי, האיזור עדיין חסר הכרה והקליטה שבויה לפיקוד
העורף משמונה וחצי. בטח קשה לעמוד בקצב האינפורמציה שנשפכה
לתוכך. אולי זה עידן חדש שבו תבין למה אני מרגישה. עוד טעות
מכרעת. עודדתי עוד אימרה של איפוק ובידוי תנוחות.
השרירים שלי דיי תפוסים כרגע, אבל עוד דקה הכול יהיה אפסי.
שוב, בטעות, אולי אפיל את השיגרה. ואם כבר, את החזייה.
ההתייחסות שלך מניעה אותי על דוכן, אז אל תקרא להם רגשות
שליליים. לפחות לי יש חברים. אז הפקת כרגיל את המיטב ממצבים
פגומים, ותפסיק להסתמך על ציניות כי עליתי עלייך.
אגיד בפשטות שבאי רצון התגייסתי מתוך בלבול ורגשי נחיתות, כך
הם בטוח ישחררו אותי. חכה שישמעו על הפתח שמצאתי אתמול בלילה
בסביבות שמונה וחצי.