סבל אחד, ואחר-כך הס ילדי כי שד הורה מתנועע הרף-עין,
אז הס ילדי המעוך מוסכמות.
תבונה אנושית אך לא לנו, לא לך ילד,
רוץ ותפוס שיירי טבע מאובק מתודעות מלאכותיות.
שיא ואחר-כך פורקן וחוזר חלילה,בזמן.
מייחל ילדי להבין לפשר זה התוהה, ועיניו מכוסות.
שקט, ושוב זהות פרוצה של ילד חף,
לא שלו הבגד גם לא הקבקב,
גם לא הטעימות גם לא המחשבות.
אז סבל - אחד, אחר-כך ילדי, נערות.
דעה ודעת מלפניך ופחדים למודי דחיות,
רחומה כרועה אל עבר מבושיך
ומלטפת את הטוב והנאות.
אז הס ילדי כי יעף עף מעין זמן,
נוטרים ילדיך מוביליך אל תם
נושאים את פניך, בדום
לבסוף נעצרים ליפול.