אני בקושי זוכר מה היה אז, זה היה סתם לילה בלי ירח, הזאבים
יללו והלב כאב. כ"כ כאב, אבל האלכהול עזר. קצת, לא הרבה, קצת.
הקל טיפה מן הבושה, הקל טיפה מרה מאוד, ומה נותר לי לעשות?
הרי היא הלכה, ואני נשארתי. לבד, לגמרי לבד. אני והבקבוק,
הבקבוק ואני. מביט בקירות האפורים של החדר. רוצה עוד, וחושב
עליה. עליה, על הקירות, על הבקבוק, על השער שלה, על הריח שלה.
הריח המתקתק, המפתה, המזמין - ושוב; מביט על הקירות. מנסה
לחשוב, לחשוב עליה, אבל כואב, כואב כ"כ, הבקבוק רוטט, אני זז,
הבקבוק נופל, האלכהול נשפך, אני נשכב, עוצם עיניים, ומרגיש.
מרגיש את התחושה, את הכאב, את הרצון, התחושה המשכרת. ברגע של
כאב, שאתה מרגיש את הקלה בתחושות, את הקל שברגשות, כמה קל -
להיות לבד.