לילה. שעות שקטות. כולם כבר שקועים בשינה. היא סיימה עוד קופסת
גבינה 5% כשהיא ממלאה עוד שעה בערוץ 2. החדש.
בדרכה לשירותים,כ"כ בטוחה בעצמה,נקטע חוט המחשבה שלה ע"י ניחוח
חמסין של לילה קייצי, היתה זו תחילת האביב והניחוח הסתנן לו
באיטיות כאילו מבוקרת דרך פיסת הרשת הקרועה של החלון הקטן בחדר
השירותים.
חדר קטן, מטר על מטר ובכל זאת מילא אותה בכל כך הרבה מחשבות
והרהורים.
היא שאפה את ריחו התם של החמסין, נשפה ואחר כך שוב שאפה, היה
זה ריח שבישר התחלות חדשות, פריחה, אהבה, טבע ואפילו את הקסם
המופלא שבשיחות קייציות של אחד על אחד שנמשכות עד אמצע הלילה.
היא לא יכלה שלא להזיל דמעה שגררה אחריה היזכרות נדושה בקיץ של
99'.
כבר מזה שנים שהיא חושבת על הקיץ של 99', מהרהרת בעצמה אז,
ברצונות שהיו לה וכיצד הפכה אותם לחיים ונושמים, לביטחון
שקיבלה לפתע, ליכולת העצומה שהיתה לה כשהצליחה להפגין אדישות
כמעט מוחלטת כלפי מה שהיו אומרים אחרים.
כל זה מילא אותה בחמימות,אך יחד עם זאת, גם בהרהורים,געגועים,
רצון למחות ובהתבוננות מלאת חרדה
על הפער שנוצר בחייה, על ההבדל בין הרצוי- למצוי.
היא חשבה מה תלבש מחר לבית הספר; (האם תלבש את השמלה השחורה זו
שמחמיאה לגזרתה, או האם תלבש את מה שלבשה באותו היום)הבלים. זה
הרדים אותה. כל הרצונות והמחשבות שהיו לה באותו הרגע שקעו יחד
איתה בשינה עמוקה, תוך כשהיא כמהה לחבוק געגוע ישן. |