[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורית אראל
/
ארמון הזכוכית שלי

החיים שלי כמו ארמון של זכוכית,
הבנוי חדרים, חדרים.
אלה הפונים לשמש, תמיד שטופי אור,
וישנם חשוכים, נשקפים אל השחור.
לאט ובזהירות את הארמון בניתי
וחדר אחר חדר באהבה מלאתי.
יש חדר אחד לילדות רחוקה ואחר לאהבה ראשונה.
וחדר הורים וחדר נישואים
ואחד מלא צחוק - חדר ילדים.
יש אחד רציני- חדר עבודה
וחדר קצת סבוך המוקדש לחברה.
ובנוי הארמוןבצורה מוזרה,
מסובכת מעט ולא כל כך יציבה
מספיק רגע אחד נמהר, לא נבון. וסביבי מתמוטט לו כל הארמון..
ואני עומדת, צופה בהריסות, שחוחת גו ועיני דומעות.
הלב מושך לכרוע, לגהור על הרסיסים לחבוק אותם חזק אלי- להעמיק
את הפצעים
ולא להאבק יותר ולא להלחם, לנוח בכאב בתוך ההריסוןת ההן.
אבל אפשר גם קצת אחרת,
אפשר לרכון לערמת הרסיסים ולמיין ולסווג את השברים
ולהתחיל שוב לצרף בסבלנות,
רסיס אל שבר, לאט ובזהירות
ולחבר אותם שנית שורות, שורות
לקשור אותם יחדיו בחוט של זכרונות ולהדביק את השברים בדמע
אהבה
ולהקים את הארמון שנית קומה אחר קומה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחרתי את הרכבת
האוטובוס ברח
ואני חושבת
שעוד מעט אצרח


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/3/02 4:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורית אראל

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה