כבר שבועות לא ישבתי לכתוב
רוב הזמן שיכור, בחלק השני הייתי מביט בקירות
זה לא שבאמת איכפת לי מאנשים אחרים
מראות מעופפות באוויר
קולות נפץ סביב
הייתי פעם בחלוק לבן, עכשיו נשאר בי משהו אחר
כמעט אמיתי
יכול לגעת בלי להרגיש
משוגע, מביט בי מן המראה, וחולף לרגע
שש בבוקר לא מסוגל לישון, נשים יפות מתפרקות במהירות
גיבורים של רגע נשכחים אחרי סבב אחד במזנון השירותים
שירים חסרי ערך כתבתי, לא זה לא משנה את התכלית של דבריי
להיות משוגע בחצי מחיר זה כמו להיות ראש ממשלה במעיל קצינים
שבועות לא ישבתי לכתוב
רק כלבים ציירתי על דפים לבנים, ממתקים, ושירי דת ישנים ברקע
הימים ימי סגריר, ומחסומים ביננו לבין החיים
קם בבוקר שומע והכול מתחיל להסתובב
אם זה אמיתי, האם באמת גמרנו את מסלול החיים
ובקופסא מרובעת בלי אלכסונים שווים
מוכרים לנו חיים בעטיפה של הזיות חסרות פחדים
ואני מפחד
משוגע משתולל בתוכי, מה יקרה שיתפוס אותי?
בסוף אתעורר, חסר חיים
כמו שיכור מנוסה במצבים אבודים
והיא, האישה היפה מן החלומות
זאת שאני כותב מתוך דימיון
משתוקק לאהוב, המשוגע יוצא משליטה
עוד שנייה קול נפץ, ושובל פרחים יעוף באוויר
זו תמונה מתוך סרט כול  כך אמיתי
ואני מצוטט גיבורים מסרטים
כבר שבועות לא כתבתי
חיפשתי לעצמי אלוהים
שיסביר לי שהחיים מחולקים לכמה איזורים
ומחסום אחרי מחסום
מישהו עוד יתחיל להרוג
השתיקה, הבדידות, הכול חסר כוח מול האיום הגדול
ובערב הולך לישון, פרפרים סביבי
פרשן המצב מדווח על ימים נוראיים שאמורים לבוא
אם הוא יטעה איש לא יבקש תשלום על פחדים
איש גם לא יבקש פיצוי לבריחה הגדולה
אלוהים זה מפחיד לחיות בלי כוונה
אני יודע בסוף הכול יעבוד נגדי
ומשוגע עם זקן נוסח איש מאמין, עומד עכשיו מביט בי
חושב שהוא אמיתי לא פחות מדמויות בסרטים מצוירים
לוקח כדור שותה בקבוק
מעביר לילה במוסד לחרדות קשות, שומע קולות, אלוהים כאן פוגש את
סטלין
שניהם מכריזים על יום פתוח בבית החיות
בעוד רגע קול נפץ ישמע העולם יתרסק, החלון ישבר, שום דבר לא
קרה
זו תהיה סיבה טובה לפרשן המצב, לקום בבוקר עם חיוך גדול
לספר לנו כמה הוא צדק. אם תהיתם אני הוא המשוגע