עמדתי בכיכר והבטתי במתרחש בהתפעלות.
מסביב למזרקת המים הענקית שעמדה במרכז הככר היה קהל רב, בהמיה
נדחק לראות את חניכתה החגיגית. חריקה ארוכה נשמעה לפתע, ואחריה
שאון מחריד, כשל מאות גלגלי שיניים ומנועים המתחילים לפעול
לאחר שנים רבות ללא תחזוקה. הרעש הלך וגבר לכדי קרשנדו מכאני
וסילוני מים פרצו בשאגה. עד מהרה קהל החוגגים כולו נרטב עד לשד
עצמותיו אך כולם הריעו, מנופפים בדגלים ומקפצים מעלה ומטה.
המזרקה החלה להשמיע סדרת נאקות עמומות, שהתגברו לכדי צרחה רמה,
ולהבות סגולות-ארגמן ניתרו כצרפדעים מראש המזרקה. בינות מטחי
המים העזים עטו בלהט המתהוללים על מטר השפע - אחזה בם האש
כאילו גפרורים היו, ובגדיהם הספוגים, גפרית. בוערים, שרופים
וזועקים בכאב נפלו החוגגים איש בזרועות רעהו. מחול סוער נפתח
שם, והמזרקה, בגרגור סופי, שילחה את מטחיה העזים האחרונים מעל
הככר הבוערת בשחור.
אני הייתי שם, וחגיגה עליזה מזו עוד לא ראיתי!