כוכב כבה לנצח, הותיר אחריו שובל של רגעים.
זמן, וחלל שבו ענן אבק אחד גדול.
חלל, והזמן שבו נועץ נצח מדומה, קצר וממצה, רדוף ריאליות
מנוונת- זמן!
אדם צלול צועד בשקט חרישי השורר בו כשמסביבו ההמולה- רעש בכוכב
חסר מזל שבניו מפנים לו את גבם.
כוכב הסובב בשגרה משייט, בשקט חרישי אך בתוכו ההמולה.
בין-כך הוא כבה לנצח, מותיר אחריו שובל של חלומות אותם לא
יגשימו אלא החלל והזמן.
אלו יוותרו לספר לכל המוכן לשמוע אודות מין שהיה ואינו,
אודות מין שהביס את עצמו.