זהו, הכל נגמר. עכשיו הוא מת והכל בגללך. אלוהים, למה לא עשית
משהו? כל חיי אני זועקת לך לעזרה וסוף סוף חשבתי ששמעת אותי,
שהבנת אותי, שמצאת לי מישהו שיקשיב. אבל כנראה שלא.

כולם היו אומרים לי שיש לי אובססיה לגביו אבל סך הכול רציתי
מישהו שיהיה שם בשבילי, שיחבק אותי. הייתי מספרת לו הכל, בלי
לדבר, הוא היה מבין אותי עוד לפני שהייתי מוציאה מילה מהפה ובא
להתכרבל.

אימא תמיד אמרה לי לא להתעסק אתו, שבטח יש לו מחלות ושהיא לא
רוצה שהוא יכנס לבית שלה. כשאימא הלכה לעבודה או לקניות,
הגנבתי אותו הביתה דרך החלון. וכשאימא חזרה הוא יצא דרך החלון,
גם כשהוא לא בדיוק רצה.

כל מה שרצה, כמוני, היה חיבוק ואהבה. אימא שלו עזבה אותו עוד
כשהיה קטן ועברה משם. לא היה לה מספיק אוכל לכל בניה. הוא נשאר
עם אחיו, לבדו, ורק אני פה כדי לנחם אותו. נכון, אני לא הייתי
כל עולמו, ולפעמים עברו ימים ואפילו שבועות  עד שמצאתי אותו.
הוא היה הולך לטייל, בלי להודיע. הוא אהב את הטבע.

אמו לא הייתה מטרדו היחיד. הוא עבר פציעה קשה מאוד בעבר. אני
לא יודעת איך זה קרה, לא הצלחתי לגלות. יום אחד הוא בא אלי
הביתה עם חתך עמוק בבטן, ממש נוראי. נתתי לו לאכול ולשתות.
אימא אמרה שניקח אותו לרופא מחר בבוקר. מאז היא לא רצתה אותו
בבית שלה.

והיום בבוקר אבא מצא אותו מת. על האדמה. לא ידוע ממה, לא היה
סימן חיצוני. אולי זאת הרעלה, אולי.
ג'ינג'ר, חתולי היקר.