ניפצת אבנים על לבי .  
פיצצת בועות סבון על פני.
מיליון דגדוגים של אושר חלפו להם באחת.
כמו הרוח כמו הגל.

אהבתי עוד קיימת אך מלאה היא בחול נדודים אינסופי,  
מחפשת לה מוצא ממקום אכזר. מלבי.  
ודמעות מלוחות של כאב מציפות אותי ואת לחיי,  מזכירות לי אותך,
נגרמות בגללך. בגללך.

ואתה אומר שאתה אוהב אותי. יותר מהכל.  יותר מאת כולם. "אני
ואת לנצח".
אתה רוצה שנישאר יחד תמיד. כך גם אני רוצה.  

אהבתי עוד קיימת, אך מלאה היא בחול נדודים אינסופי,
מחפשת לה מוצא ממקום אכזר, מלבך.
ודמעות של אושר מתחלפות בכאב, מציפות את שנינו, מרחיקות.
מלטפות. מפרידות.

ניפצת אבנים על לבי,  
אני אוהבת אותך יותר מהכל, יותר מאת החיים, השושנים, הכוכבים.

אני רוצה שתאהב, אני רוצה שתחיה, אני רוצה שתשתנה. אני רוצה
שתאהב לא רק אותי. אני רוצה שתאהב לחיות.

אני פוחדת לנפץ אבנים על לבך ,
אם לא תהיה חזק,  מיליון דגדוגים של אושר יחלפו לך באחת.
כמו הרוח, כמו הגל.    

היה חזק לא למעני, כי אם למענך.  
אהיה חזקה אם תהיה חזק.
וכך ירחפו להן בועות סבון, של חלום, לנצח. כמו שרצית,
כמו שאמרת:"אני אוהב אותך".  

אני אוהבת אותך.    





26.2.2002