ואותה סימפוניה של עונג
משמיעה לי את הבוקר  
מביאני לשמים
מורידה לי כוכבים.

ואותה סימפוניה של צבעים ורכות
מסבירה לי מי אתה והיכן אתה
ומי אני.  
בעולמך שלך.

ואחרי אותה סימפוניה,
אתה חוזר לבועה השחורה שלך,
חסרת המעצורים,
מלאה בשיכר ודברים הרסניים.  

ואותה הסימפוניה של ליל אמש מזכירה לי כי כבר אין צבעים,
מסבירה לי מי אתה והיכן אתה,  
ומי אני.
בעולמך שלך.  

ולמרות אותה סימפוניה בועתית,
אני מחכה, משתוקקת,
שתחזור המנגינה, שישובו הצלילים.  
שתצא מהבועה ותזרום בקצב שלי.  

ששוב לא אדע באמת,
מי אתה,
מי אני,
בעולמך שלך.  

סימפוניה של צבעים.