טוב, אז איך הכל בעצם החל?
הכל החל טוב ומשם כרגיל המצב יכול רק להדרדר.
הייתה בינינו משיכה מטורפת או לפחות מהצד שלי נבע הטירוף.
והיום שהיינו אומרים להיפגש אחרי שאמרתי לך שאני עדיין רוצה
אותך ישבתי לי על הבטון הקר מחכה שתגיח לך מפינת הרחוב ורצות
לי בראש מחשבות, אך משום מה שום ציפיות לא היו לי ממך.
הדלקתי לי סיגריה, מסתכלת על השעון ואתה עוד לא באת נשארו לך
עוד 2 דקות להגיע...בינתיים הסיגריה נגמרה ואתה הופעת ואין לי
מושג מה לחשוב ואתה מביא לי נשיקה ואנחנו הולכים, שותקים,
מביטים קדימה לא יודעים לאן ללכת לבסוף מתיישבים ועדיין שותקים
מסתכלים אחד על השני לא מורידים את המבט וממשיכים להסתכל עד
שאחד מאיתנו ממצמץ והרגע הולך לעולמו ושנינו מספידים אותו בלב
בשקט מבלי שהצד האחר ידע על מה שאבד ושלא יחזור עוד, אבל שני
הצדדים מודעים היטב לאבידה.
אבל אני אופטימית, אני לא מאמינה שזה אבד אחרת לא היינו נפגשים
ולא היינו יושבים אחד מול השני בשתיקה כה רועשת ולא היינו
מהססים כל כך לפני כל משפט שאנחנו מוציאים מהפה.
ואנחנו יושבים ויושבים ומתחילים להתחרפן מהשיעמום ואז חבר שלך
בא, ואתה נזכרת שאתה עייף והחלטת ללכת הביתה ואני הגעתי להשלמה
עם זה שמה שהיה בינינו לא יחזור, אולי השלמתי עם זה אבל משום
מה זה לא מתקבל אצלי במח ואנחנו הולכים לכיוון ביתך וכל מה
שאני חושבת עליו זה כמה שאתה מניאק, אבל אתה לא, כי כשאני
מסתכלת עלייך כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שאתה נראה כמו
מלאך, אבל אתה לא המלאך שלי אחרת הייתה כבר מושיע אותי מחוסר
הידיעה שאני נמצאת בה כבר 4 חודשים, 4 חודשים שבהם אני לא
יודעת מה אתה מרגיש ומה אתה חושב כי אתה לא אוהב להראות את
הקלפים שלך לאחרים, כי הכל אצלך זה משחק.
וזהו ואתה נשען לך על האוטו ואנחנו נפרדים לשלום ואני יודעת
ששום דבר לא יחזור לקדמותו אלא ימשיך להדרדר אבל מקווה שלא,
אחרת לא היינו נמצאים בכלל בסיטואציה הזו אחד עם השני, כי אני
לא מכירה אותך בתור בן אדם שקשה לו לשלוח בחורה לאלף עזעזל
ואותי עוד לא שלחת לשם, אז כדברייך "נקודה אחת לטובתך, לורה"
אז במילים שלך אני אסיים "בואי נדחה את זה לפעם אחרת, אני עייף
מת" ולי נראה שזה פתח לתקווה, אבל אני לא אבנה על זה כי איתך
אי אפשר לדעת.