,לא יודע מה לומר...
רונן היקר,
אני ללא מילים...
לא יודע...
אני לא יכול להפסיק לבכות.
הסיפור כאילו נכתב עלי.
אין יום שאני לא מתפלל שיעזרו לי.
לא רוצה להיות כזה.
לא רוצה.
א."
אלו היו מילים שראיתי במייל שהגיע אלי מא.
הוא קרא לעצמו אורן- אורן בקמץ...
זה היה בחודש יולי.
ולקח לי זמן.
לקח לי זמן לשבת ולהחזיר לאותו א' תשובה.
והחזרתי לו תשובה.
למרות מצבי הנפשי הקשה באותה התקופה, הרגשתי מחויבות כלשהי
לענות לו
ובמייל הבא ממנו:
"...אתה מאוד סקרנת אותי בסיפורים שלך ואני אשמח להכיר אותך
יותר לצורך שיחה. (כי כפי שאתה מבין, אני מתקשה לקבל את
עצמי).
רק אם אתה מעוניין.
וציטוט משיר (משהו שהפך להיות דיי קבוע בהמשך):
"אני אהיה לצל חולף בשדותיכם לסוד נסתר, היו שלום אני חייתי
בינכם, כמו צמח בר"
אורן.
אני לא יודע למה אבל משהו אצל הבחור הזה עורר אצלי כל מני
נורות של 'יו רונן, הבחור צריך את העזרה שלך'
ועניתי לו
"אורן ערב טוב...
אני שמח שענית לי.
שמח לדעת שאתה בסדר.
אני ממש לא הטיפוס להתייעצויות.
עברתי מספיק בחיים, רגעי משבר ועוד רעות.
אני רק רוצה לומר לך משהו:
לא משנה מה תבחר בחיים ואיזו דרך, אתה צריך לדעת שאתה צריך
להיות מאושר"
חשבתי עליו הרבה מאז אותו היום.
מאז מסכת המיילים הפכה להיות יותר מסיבית.
כל יום שהייתי מגיע מהעבודה הייתי בודק את המיילים שלי
אולי...
"אל תדאג, אין לי נטיות אובדניות.
תודה על תשומת הלב שלך.
"או אילו רק היה בי האומץ אז הייתי איתך..."
תמיד איתך,
אורן."
דיי התקרבתי אליו, אם אפשר להגדיר זאת כך.
נפתחנו אחד אל השני, ואני מאמין שזה היה קל לשנינו מכיוון שלא
הכרנו באמת... אלא רק במציאות הווירטואלית
"וזהו להפעם
איש מיסתורי
וגם לי יש ציטוט:
"שישמור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל אחר
והוא למענך
שתגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתשאר צעיר לנצח"
עד כאן
ועד לפעם הבאה
שלך
רונן"
ואז הגיעה התפנית בסיפור.
"הי רונן,
יום ארור, שיחת טלפון אמש ב- 23:00, מישהו שעובד איתי נהרג.
איזה עולם אכזר. כולם מבואסים בעבודה.
הלוויה מאופקת, מאוד עצוב כולם מזילים דמעה בקצה העין"
רגע אחד, למה הסיפור הזה נשמע לי מוכר? הרי גם אני קיבלתי את
אותה הידיעה , אמנם רק בבוקר, ידיעה שהחלו להפיץ אתמול בלילה.
נשמע לי יותר מדי מוכר...
הייתי קצת בהלם
איך יתכן שהעולם כזה קטן? שדווקא כאן אני אפגוש מישהו שעובד
איתי ויותר מזה- מישהו שאני אולי מכיר?
"אורן
מה שיש מלי לומר יהיה דיי מפתיע
אותו מישהו שסיפרת לי עליו, שנהרג, אני יודע על מה מדובר.
אני יודע איפה אתה עובד
ומה שיותר מפתיע
גם אני עובד שם
תחזור אליי
רונן"
"הי רונן,
אני מרגיש כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.
אני רועד ולא יודע אם זה מהקור.
אולי חשפתי יותר מידי?
היית בהלוויה? הכרת אותו?
אולי אנחנו מכירים?
תעזור לי כאן.
תענה לי מהר.
אורן."
ובשלב הזה שיחות המיילים הפכו להיות יותר שיחות של לברר מי זה
מי, לדלות כמה שיותר פרטים אחד על השני.
קבענו להיפגש בחדר מיוחד שפתחנו בצ'אט -"אורן ורונן" קראנו לו
שתהיה לנו האפשרות לדבר יותר טוב ו- on line
באיזשהו שלב, לצערי או שלא, חשפתי יותר מדי פרטים מזהים, למרות
שגם אחד הסיפורים מרמז על עיסוקי בחברה.
"אני לא יכול להפסיק לחשוב - מי אתה?
אתה יודע מי אני ויש לך יתרון עלי.
תעזור לי"
לי כבר החלו לעלות חשדות שנראה היה לי שאני יודע מי זה אורן
"תשמע אני מרגיש נורא.
אולי לא הייתי צריך להכנס לזה.
אני נמצא במצב לא נעים. אני מרגיש כאילו דחקתי אותך לפינה
ברצוני לדעת מי אתה.
ובשביל מה? רק לדעת מי זה. ומה זה כל כך משנה לי? זה רק מסבך
אותי יותר.
אני חש מחוייבות לספר לך מי אני, אבל אני לא יכול.
לא עכשיו.
מה יקרה אחרי שאגיד לך את שמי, מלבד כך שלא תהיה סקרן יותר?
אני ב- down רציני, למרות שכמו שאמרתי בעבר, אני לא אדם
דכאוני.
אולי אם אני אתגבר על פחדי, אני אקפוץ השבוע, או שאתקשר או
שאשלח לך מייל.
לא מבטיח כלום.
מצטער.
אורן (לעת עתה)".
"אני מאד רוצה לדעת מי אתה. לא בשביל להוסיף אותך לרשימת
האנשים שאני מכיר, אלא לדעת מי אותו אחד ששלח לי מייל לפני מס'
חודשים.
מייל שמאוד נגע בי איפשהו.
אני מבין את הפחד.
מבין את החשש שבו אתה נמצא,
ותאמין לי, גם לי קשה.
מאד.
אני יודע שעליך אני יכול לסמוך.
האם אתה סומך עלי???
רונן"
מה לעשות אנחנו נמצאים בעידן טכנולוגי, ופלאי הטכנולוגיה
מאפשרים לנו לבצע דברים שבעבר לא ניתנו להיעשות ניתן לעשותם
היום.
אותו אחד שחשדתי בו שהוא הוא אותו אורן קיבל ממני באותו הערב
SMS אל המכשיר הסלולרי שלו
"אני יודע"
והמייל הבא שהגיע לי מאורן אישר את החשדות שהיו לי
"האם עלית עליי? האם אתה באמת יודע מי אני, או שאתה נוקט
בטקטיקה גורפת?
לגבי שאלת האמון, אני מאמין לך וסומך עליך, כי כפי שאמרתי, רק
אדם במצבי
יכול להבין אותי. אבל כפי שניתן לראות אני נמצא במצוקה. אולי
אף היסטריה קלה.
תחזור אליי,
אורן."
"אורן
אני מקווה שאתה יכול לקרוא עכשיו.
הסתובבתי כל היום בעבודה בתחושה שהוא (אתה)יכול לראות אותי,
הוא מסתכל עליי, יודע מי אני, איך אני ניראה, מה אני עושה,
אפילו,אולי ,צוחק עלי, על כך שאני חיי באי וודאות.
לא טוב לי עם זה.
אני מאד, אבל מאד רוצה לדעת מי אתה.
אולי בכלל לא מישהו, אלא מישהי."
ואז
נפגשנו שוב בצ'אט
אני לא לוחץ בדרך כלל וגם הפעם לא לחצתי.
זה פשוט בא לבד
השיחה זרמה וששאלתי לבסוף האם צדקתי כששלחתי את אותו ה SMS הוא
אמר לי שאני מספיק נבון...
צדקתי
אני בדר"כ צודק
זה היה הוא
צדקתי כבר הרבה הרבה זמן....
ומכאן והלאה כבר היה יותר קל לשנינו .
המיילים הפכו להיות יותר אישיים, יותר ישירים, יותר עם ידיעה
אל מי הם מיועדים.
אפילו נפגשנו פעם באחד מאירועי החברה.
היום אנחנו מדברים מדי פעם דרך המייל ואחת לכמה זמן אפילו
נפגשים במסדרונות...
אבל את התקופה ההיא אני לא אשכח אף פעם, ולא מזמן הוא אמר לי
שגם הוא לא יכול לשכוח...
בשבילי הוא תמיד יהיה אורן עם קמץ...
אני.
